שו"ת רדב"ז/תתכד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה על מה שארז"ל אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון וכיון דמיתה חמירא כדאיתא בד' חלוקי כפרה וכתיב אם יכופר העון הזה עד תמותון ועון גדול מחטא אם כן איפכא מיבעיא ליה אין מיתה בלא עון ואין יסורין בלא חטא:

תשובה ה"פ אל תתמה על מיתת הצדיקים דאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא ואעפ"י שהצדיקים אין להם עון מ"מ מחטא אי איפשר לינצל ועל כן אין מיתה בלא חטא. ואל תתמה על יסורי הצדיקים המבטלים אותה מת"ת ועשיית המצות דאלמלא דאית בהו עון לא היו באין עליהם יסורין שאינם של אהבה וזהו אין יסורין בלא עון כי אין החטא כדאי לגרום יסורים המבטלים אותם מת"ת והמצות. וראיתי מי שתירץ דהכא ביסורין הקשים מן המיתה איירי על דרך מה שאז"ל אלמלא נגדו לחנניה מישאל ועזריה הוי פלחי לצלמא וליתא דסתם יסורין שדברו בהם חז"ל אינם מכות אכזריות אלא חולאים ועוני ומיתת בנים וכיוצא באלו. ולדידי ניחא דסתם יסורין הוו המבטלים את האדם מתלמוד תורה ומצות דהנך יסורין של אהבה מקרו ולא יסורין סתם: