שו"ת רדב"ז/תתכג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שנמצא כתוב במרדכי פ"ק דביצה רבינו אבי העזרי כתב אותם בני אדם שקונין בשר בערב יום טוב ומולחים אותה ביום טוב כתב רבינו אפרים דאיסורא עבדי דאיפשר לעשותו מערב יום טוב ולא ראיתי מימיך מי שמדקדק בזה:

תשובה כתב מהר"ר ישראל ז"ל בשם אחד מהגדולים שקבל מרבותיו דלא נהיגינן כההיא במרדכי דהדבר ידוע שהבשר השוהה במלח מפיג טעמו ושקיל וטרי עלה והעלה היתר אבל חילק בין דגים לדגים ע"ש. אבל אנן דלא נהיגינן על פי המרדכי אין אנו צריכין לקבלתו של אותו גדול וכן נהגו כל ישראל שוחטין בשר בערב י"ט ומולחין אותו בי"ט בשעת הבישול דאם ימלחו אותו מערב יו"ט מפיג טעמו טפי משחיקת תבלין וזה נראה לעין ומתוך כך אני אומר שלא היתה כוונת רבינו אפרים ז"ל למה שהבינו הם אחר בקשת המחילה דלא איירי במי שרוצה לאכול הבשר ביום טוב על ידי בישול אלא במי שרוצה לאכול בשר מליח דאע"ג דקי"ל אין עביד באוכלין מ"מ מכשירו נינהו וכיון דהיה אפשר לו למולחו מערב י"ט דאז טוב לו כיון שרוצה לאוכלו מליח דמקבל המלח טפי בשעה שהיא סמוך לשחיטה אסור לעשותו בי"ט. וא"ת א"כ מאי איריא משום דאיפשר לעשותו מערב י"ט תיפוק לי משום דמכין מי"ט לחבירו. י"ל דאוכל ממנו בי"ט ומולח הכל יחד דאז נמלח שפיר טפי. א"נ איכא לפרושי בבשר שרוצה לאוכל צלי איירי ונותן בו מלח מעט דאין בו כדי להפיג טעם הבשר איך שיהיה תניח להם לישראל כי מנהגם תורה הוא ומותר למלוח הבשר בי"ט אפי' שנשחט מערב י"ט בין לקדרה בין לצלי וכן בדגים אם אין רוצה לאוכלן במלחן אלא ע"י בישול שאם יניח אותם במלחן שוב אין נאכלין מבושלין מחמת ששהו זמן הרבה במלחן ואם רוחץ אותן במים להעביר המלח מפיג טעמן הילכך מותר למולחן בי"ט והוי יודע דבטעמא כל דהוא שרינן למלוח בי"ט כיון דקי"ל אין עבוד באוכלין וכן כתב מהר"ר ישראל ז"ל: