שו"ת רדב"ז/תתיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ילמדנו רבינו מאור הגולה וכו' פי' מה שתרגם רב יוסף במגלת אסתר בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכולי שתרגם ביה בליליא אתקטלו כל בוכרי דמצראי איך יתכן זה והוא בעצמו פי' לעיל מזה ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות שהיה ג' של פסח. עוד ילמדנו בראובן שנדר שלא לעשות שום מלאכה בשכירות כי אם לקרות אם יכול לכתוב ספרים כגון ספרי דאגדתא לעצמו כיון שאינו לוקח שכירות או דילמא כיון שהיא מלאכה מאי ואת"ל שהיא מלאכה כיון שהוא כותב וקורא מאי. עוד ילמדנו רבינו אם מותר עכשיו לומר פסוקים מענין המגפה כגון ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' וכגון ויאמר אליהם ישראל אביהם וגו' ואם יש בזה שום איסור. הצעיר פלוני:

תשובה ביום השלישי שלישי של פסח היה כפי קביעות השנים והחדשים אבל בלילה ההוא היתה ליל יציאת מצרים ממש כפי חשבון שנות החמה שס"ה ימים לכל שנה וכבר ידעת כי קביעות המועדות תלוי בב"ד בין שיהיו מוטעים וכו' דכתיב אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם אל תיקרי אותם אלא אתם. ומותר אתה לכתוב ספרים לעצמך ודמיא קצת להא דאמרינן דמותר לכתוב תפלין לצורך עצמו בחול המועד אעפ"י שהוא אסור לכתוב לאחרים בשכר. גם מותר לומר פסוקים מענין המגפה ולכפול אותם ולכוין בשמות היוצאים מהם אם הוא יודע ואפילו שאינו יודע מותר לומר הפסוקים שלא אסרו אלא שאלת צריכים וכ"ש זה שהוא צורכי רבים. הנל"ד: