שו"ת רדב"ז/תתיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על מה שאז"ל שכל המכות היו משמשות ז' ימים ולמדו ממכת הדם דכתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור. וק"ל והנה מכת בכורות לא היתה אלא כרגע ומכת הדבר יום אחד ומכת החשך ג' ימים:

תשובה מכת הדבר והחשך הקשה אותם הראב"ע ז"ל אבל מכת בכורות לא קשיא כלל דמה מצינו מכת הדם שיש אחריה מכה שמשה ז' ימים אף כל שאר המכות שיש אחריהם מכה שמשו ז' ימים יצאת מכת בכורות שאין אחריה מכה. ותו שכבר יצאו ממצרים ולא היו צריכים שתשמש המכה עוד. גם מה שקשה הראב"ע ממכת החשך אינה קושיא כלל אדרבה קראי מסייעי לדרז"ל דכתיב לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ותרתי שלשת ימים למה לי אלא ג' ימים הראשונים לא היה החשך עב אבל ג' ימים האחרונים היה החשך עב ומכופל שלא היו יכולים לעמוד וכפרש"י ז"ל וקרא מסייע ליה דכתיב וימש חשך חשך שיש בו ממש הרי ו' ימים וביום הז' היה החשך הולך וחסר. וכן מכת הדבר ביום ראשון הוכו כולם בדבר ומתו בתוך ז' ימים נמצאת המכה משמשת ז' והמכה אשר למעלה ולמטה ז' וגם זו בכלל והא דכתיב וישלח פרעה והנה לא מת מכל מקנה ישראל עד א' אחר ז' ימים קאמר. א"נ אמכת הדבר קאמר כלומר לא הוכה מכל לבני ישראל עד א'. והא דכתיב וימת כל מקנה מצרים וגו' לא קאי אממחרת אלא קרא הכי מתפרש ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת כלו' שיד ה' הויה במקנה אבל המיתה לא מתו כולם ביום א'. ומה שכתב הראב"ע כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היה למצרים ולישראל אסור להאמין דבר זה כ"ש שהכתובים מורים הפך ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ויחפרו כל מצרים סביבות היאור משמע אבל ישראל לא היו צריכים לזה כי היו שותים ממימי היאור. ובצפרדעים כתיב ובכה ובעמך וגו' וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך וגו' משמע שלא היו בישראל. וכן הכנים וילמד סתום מן המפורש. ולא ידעתי אם המכה היתה גם לישראל מה ראיה יש בה לפרעה שישלח את ישראל מארצו ולא היה ראוי להטריח הקולמוס בכיוצא בזה אלא שלא ליתן פתחון פה לדוברים עתק על דרז"ל: