שו"ת רדב"ז/תתח
שאלת ממני על מה שכתב הטור סימן תרפ"ד גבי מגלה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו מינו אינו מוציא ומשמע הא את עצמו מוציא ומאי שנא מתקיעת שופר:
תשובה ראיתי כתוב בשם א' מהגדולים בתירוץ קושיא זו כי במגלה אינו צריך השמעת קול כי הקורא את המגלה אעפ"י שלא השמיע לאזנו יצא אבל בשופר צריך שמיעה ונמצא שבאותו קול נדבק צד עבדות עם צד חירות ואותו הקול בא להוציאו ואינו יכול כי בו עבדות אבל בקריאת המגלה בקריאה הוא מוציא וכל צד מוציא את עצמו. ואני אומר כי השומע טעה ותלה בוקי סריקי באותו הגדול לפי שדבר זה אין בו ממש דנהי דאם לא השמיע לאזנו יצא מ"מ באיזה ענין יצא היינו בקריאה בע"כ ואותה הקריאה יש בה שתי כחות כח עבדות וכח חירות ואתי צד עבדות ומפיק צד חירות דכי היכי דשומע קול שופר שומע קול מעורב משני כחות כן הקורא את המגילה כל מבטא ומבטא יש בה שתי כחות ולא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות הילכך לית מששא בהאי טעמא. עוד תירצו שמקרא מגלה הוי מדרבנן ולפיכך מוציא את עצמו אבל תקיעת שופר הוי מן התורה ולפיכך אינו מוציא אפילו את עצמו וכבר כתבתי בתשובה אחרת שגם זה התירוץ אינו דהיכי אתי צד פיטור שבו ומפיק צד חיוב שלו אפי' שאין חיובו אלא מדרבנן. וכ"ת הם אמרו והם אמרו הם אמרו שיתחייבו במקרא מגלה והם אמרו שמי שחציו עבד וחציו בן חורין יוציא את עצמו. הא ודאי ליתא כיון שלא נתפרש זה בתלמוד ולא בדברי הפוסקים ואם איתא חדוש כזה לא הוו שתקי מיניה ויאמרו מי שחציו עבד וחציו בן חורין מוציא את עצמו במגלה. ואפילו הטור לא כתב אותו בהדיא אלא שהם לומדים אותו מדיוקא. עוד תירצו כי הנס נעשה גם לעבדים ולפיכך הם חייבים בקריאת המגלה וכיון שהעבד חייב במקרא מגלה הדבר ברור שמי שחציו עבד וחציו בן חורין שמוציא את עצמו ע"כ. וזו קשה מן הראשונות חדא שהדין אינו דין אמת שהעבדים פטורים ממקרא מגלה שאפילו תאמר שהנס נעשה לעבדים אפ"ה לא היו בסכנה שהרי היו שוללים אותם כשאר נכסים. תדע דלא מרבינן מהכל כשרים אלא נשים והכי ה"ל למימר הכל לאתויי נשים ועבדים. וז"ל הרמב"ם ז"ל הכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים ועבדים משוחררים וכן כתב הטור בעצמו. ותו דאי איתא שהעבד חייב במקרא מגלה משום שאף הם היו באותו הנס היה ראוי שיוציאו את אחרים כמו שהאשה מוציאה את האנשים ואפילו למאן דס"ל דאינה מוציאה את האנשים מוציאה מיהא את הנשים. וא"כ היה ראוי שמי שחציו עבד וחציו בן חורין יוציא את מינו מיהא אלא ודאי העבד פטור ממקרא מגלה וא"כ הדרן קושיא לדוכתא והנכון בזה מה שכתבתי בתשובה אחרת למעלה כי היכי דלגבי שופר אינו מוציא עצמו הכי נמי לגבי מגלה ולא תידוק מינה הא לעצמו מוציא אלא משום דכתב וטומטום אינו מוציא את מינו כלל עמו ג"כ מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא ג"כ את מינו כלומר בדבר זה חלוקים טומטום ומי שחציו עבד מאנדרוגינוס אבל לעולם אימא לך שיש למי שחציו עבד חלוק אחר שגם את עצמו אינו מוציא ולא הוצרך לפרש שכבר פירש למעלה גבי שופר:
שוב ראיתי שכתב הר"ר יצחק אבוהב ז"ל בביאורו לאורח חיים וז"ל ונאמר שאמת הוא שמי שחציו עבד וחציו בן חורין בפני עצמו שאפילו לעצמו אינו מוציא ולפי שבכאן נקט אותו עם טומטום שהוא מוציא לעצמו לפיכך אמר שמוציא את עצמו ומפני טעם זה לא אמרו למעלה כשאמר הכל חייבים לפי שמי שחציו עבד וחציו בן חורין בפני עצמו אפילו לעצמו אינו מוציא עכ"ל. ואני ראיתי ולא אבין דבשלמא טומטום ממה נפשך מוציא את עצמו אם זכר אם נקבה אבל מי שחציו עבד ליכא האי טעמא. ותו דמה טעם הוא משום דנקטיה בהדי טומטום ישתנה דינו ומה לי בפני עצמו ומה לי עם אחרים ואם כוונתו לומר שהוא טומטום וחציו עבד וחציו בן חורין דאית ביה תרתי מה בכך סוף סוף הא אתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות בין שיהיה זכר או נקבה. הילכך צל"ע. ובמה שכתבתי למעלה אתי שפיר. וקרוב הדבר כי נתכוון הרב ז"ל למה שכתבתי אלא שהלשון בלתי מתוקן וה"ק ולפי שנקט אותו עם טומטום שהוא מוציא לעצמו לפיכך אמר לשון שמשמעותו שמוציא את עצמו אבל לפי האמת אינו כן. וא"ת מ"ש אנדרוגינוס דמוציא את עצמו אמאי לא אמרינן דלא אתי נקבה שבו ומוציא צד זכר שבו ובשלמא למאן דפסק דנשים מוציאין את האנשים ניחא. אבל למאן דפסק דנשים אין מוציאין את האנשים מאי איכא למימר. וראיתי מי שתירץ דצדדי האנדרוגינוס כל אחד ניכר לעצמו ולפיכך כל חלק מוציא חלקו אבל מי שחציו עבד וחציו בן חורין מעורב החלקים וכל אבר ואבר יונק מחבירו וזה אינו נכון כלל שהרי הקול שיוצא משני הכחות יוצא ביחד וכל איבריו ינקי מהדדי. והנכון בזה דקי"ל כר' יוסי דאמר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה ולפיכך מוציא את מינו שכלם מין אחד הם. ואפי' לדעת מי שאומר חציו זכר וחציו נקבה תירץ בעל מ"מ ואיפשר שיש חילוק בין מה שהוא בידי אדם למה שהוא בידי שמים. וגם זה אינו נח לי וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא באיפשר והנכון מה שכתבתי וכן כתב הראב"ד ז"ל א"א זהו לדעת האומר אנדרוגיגוס בריה הוא אבל למי שאומר חציו זכר וחציו נקבה אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו כעין מי שחציו עבד וחציו בן חורין עכ"ל. הנל"ד כתבתי: