שו"ת רדב"ז/תתו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי עלה דהא דאמר רבא פרק אלו מציאות ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום בל תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם ואע"ג דהחזירה לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד וקשו בה טובא והלא לאו דלא תגזול נתקו הכתוב לעשה דהשב תשיב גם העשה של השב תשיב למה לא תיקן:

תשובה קושיא זו נבוכו בה רבים וגדולים והר"ן ז"ל כתב עלה שאינו מלשון האמוראים אלא מלשון הגאון וכתב וז"ל ולפי לשון זה של גאון צל"ע אלא כיון שכל האחרונים סמכו עליו יש לסמוך עליו עד שיבוא מורה צדק ע"כ. גם מה שכתבו התוספות בזה דלא קאי אלא על לאו דלא תוכל להתעלם לא הסכימו עליו ולשון הגמרא אינו נח כלל לפי פי' זה ומה שכתב הרמב"ן ז"ל בתירוץ קושיא זו כבר דחה אותו הר"ן ז"ל עיין בחדושיו כי אין אני בא להעתיק דברי הראשונים נ"נ אלא להודיעך מה שחדשתי בתירוץ קושיא זו כי עשה של השב תשיבם ודאי לא נתקן דלא נקרא השבה אלא קודם יאוש שאז נקראת אבידה וחייב בהשבתה אבל אחר יאוש אין זו השבת אבידה אלא מתנה. והשתא דאתיא להכי לאו זה דגזלה לא נתקן דבשלמא לאו דגזלה גרידא נתקו הכתוב לעשה דוהשיב את הגזלה אבל לאו דאבידה שגזלה לא נתקו הכתוב אלא להשב תשיבם לו דכתיב גביה וכיון דהשב תשיבם לו לא נתקן כדכתיבנא איך יתוקן לאו דגזלה אשר נתקו הכתוב להשב תשיבם לו וזה ברור בעיני בתירוץ קושיא זו אחר בקשת המחילה מרבותי. וא"ת מנא לך הא דהשב תשיבם לא נתקן עד שאתה בונה עליו תירוץ ללאו דלא תגזול. וי"ל דסברא הוא כיון שאינו משיב בזמנו לא מיקרי השבה וגם הרא"ש ז"ל מסכים בזה שאינו מתקן העשה בחזרה וז"ל ומיהו איכא למימר דעשה דהשב תשיבם נמי לא קיים מאחר שהמתין לאחר יאוש דהשב תשיבם משמע לאלתר קודם יאוש אם הוא יכול א"נ השב תשיבם משמע שישיב לו אבידתו וזו אינה חשובה אבידתו כיון שנתיאש ויצאת מרשותו עכ"ל. ובלאו דלא תגזול נראה שהוא מסכים לדברי התוספות שנתקן ע"י חזרה. אבל במה שכתבתי יתיישב שפיר דלאו דהאי גזלה בעשה דידיה תלי אם נתקן העשה נתקן גם הלאו ואם לא נתקן העשה גם הלאו לא נתקן ואתי לישנא דגמרא כפשוטו ולא דחקינן לומר שהם דברי הגאון. והנל"ד כתבתי: