שו"ת רדב"ז/תתד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עוד שאלת על מה שכתב הריא"ף ז"ל ואם נשרו מן הדקל בי"ט אסור להסיקן ביו"ט בפני עצמן משום דהוה ליה נולד ואסרי להו רבנן שמא יעלה ויתלוש. וק"ל אמאי איצטריך לתרי טעמי:

תשובה מצינא לשנויי דהכא במאי עסקינן בעומד ומצפה מתי ינשרו מן הדקל ומשום הכי איצטריך לטעמא דשמא יעלה ויתלוש ודכוותה תירצו בתוספות אבל שנויא דחיקא לא משנינא דאי עומד ומצפה לאו נולד היא הילכך הנכון דה"ק הא ניחא לרבי יהודה דאית ליה נולד אלא לר' שמעון דלית ליה נולד מאי טעמא אסירי איכא טעמא אחרינא שמא יעלה ויתלוש דמודה ר"ש במחובר לקרקע שהוא אסור משום מוקצה. וא"ת אכתי מאי נפקא מינה הרי פסק כר' יהודה בי"ט להחמיר משום די"ט קיל ואתו לזלזולי ביה לא קשיא דה"ק הני עצים לית להו תקנתא דשריותא לא ביום טוב ולא בשבת דפסקינן כרב שמעון דאע"ג דלית ליה מוקצה מודה הוא שאם נשרו בשבת אסור לטלטלן דמודה ר"ש במחובר לקרקע וכדכתיבנא ומשום הכי יהיב בה תרי טעמי ודוק ותשכח: