שו"ת רדב"ז/תשצה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך כיון דהאידנא קרעינן הגט מיד אחר הנתינה למה צריך לחתום בו עדים דהא קיי"ל עידי מסירה כרתי ואין העדים חותמין בגט אלא מפני תקון [עולם] וכיון דקרוע הוא אינו עומד לראיה:

תשובה ראיתי בטעמו של דבר משום דמוקמינן כמה סתמי מתניתין וברייתות כר' מאיר יש לנו לצאת ידי ספק ולתקנו אפילו אליבא דר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי. וכענין זה מצינו בהמגרש דאתקינו בגיטא מן יומא דנן וכו' לאפוקי מדרבי יוסי ואע"ג דהלכה כר' יוסי יש לנו להכשיר הגט גם אליבא דחכמים וכן פרש"י ז"ל אע"ג דהלכה כרבי יוסי בעינן לאפוקי מפלוגתא שיהא הגט כשר ואל יצא שום פיסול ע"כ. עוד י"ל כיון דקודם שנהגו לקרוע את הגט היה הגט עומד לראיה אף עתה נמי שנהגו לקרוע לא רצו לשנות ממנהג הראשון. ותו דאיכא כמה דוכתי שלא נהגו לקרוע את הגט ולפיכך הניחו הדבר כאשר בתחלה כדי שיהיה נוסח כל הגטין שוה ולא תעשה תורה כשתי תורות. ובעיקר הדין אני סובר דאפילו קרוע עומד לראיה כיון שהמנהג הוא לקורעו והרי הוא יוצא מתחת ידה ושמה ושם בעלה למה לא יהיה לראיה שנתגרשה והלא כתב הרמב"ם ז"ל עלה דגרסינן בתוספתא דגטין נקרע קרע ב"ד פסול וכתב עלה בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעידי חתימה ואין שם עידי מסירה אבל אם יש שם עדים שנמסר לה בפניהם והיה כשר הרי זה כשר אע"פ שהיה תורף הגט על המחק או שהיה קרוע קרע שתי וערב כשנתן לה בפניהם ע"כ. וטעמו של דבר דכיון דלדידן דקי"ל עידי מסירה כרתי אפי' על הנייר מחוק ועל הדפתרא כשר כדאיתא בפרק המביא תניין אף בנקרע קרע ב"ד ראוי שיהיה כשר וקרוב לזה כתב בעל מ"מ הרי אתה רואה בעיניך כי לדעת הרמב"ם ז"ל כשר לגרש בו כ"ש שיהיה כשר לראיה שנתגרשה וכן הוא דעת הטור דגט קרוע כשר בעידי מסירה ואפילו לדעת האומרים דאין מגרשין בגט קרוע הנ"מ בגט דלא ידעינן אם נקרע מדעת הבעל או לא דאיכא למיחש כיון דקרעיה בטליה ותו לא מצי לאתכשורי אבל אי איכא סהדי דלא אקרע מדעת הבעל כשר לגרש בו וכן כתב הריטב"א ז"ל בפרק המגרש. הילכך היכא דגירש בו והוא שלם ואחר כך קרעוהו קרע ב"ד לא נתבטל מדין גט ואם היה מותר לגרש בו אשה אחרת או אותה אשה בעצמה פעם אחרת בזה הגט כשר הוא אלא משום דנעשה בו מצותו הרי הוא בטל והוי כשטר שנמחל שעבודו שאינו חוזר ולוה בו ואם כן למה לא יהיה עומד לראיה שנתגרשה בו. ואפילו תימא שיהיה הבעל נאמן לומר לא גרשתיה ואני קרעתי את הגט וביטלתי אותו והיא לקחה אותו קרוע ואין כאן עידי מסירה שיעידו שהגיע הגט לידה מ"מ הרי היא צריכה לגט להיכא שאין הבעל מערער לראיה שנתגרשה ולפיכך צריך לחתום בו עדים כ"ש שגם (ביה) [בזה] אני סובר שאין הבעל נאמן דאלת"ה אם הגט שלם בידה יהיה נאמן לומר אני בטלתי אותו קודם שיגיע לידה ולא תמצא אשה מתגרשת מבעלה ואחר שיהיו לה בנים משני נמצא פוסל את בניה למפרע אלא ודאי אינו נאמן לומר שביטלו עד שיביא עדים. וא"ת בשלמא כשהגט שלם בידה לא אתרע אבל כשהוא קרוע רגלים לדבר שבטלו הבעל. הא לא קשיא כלל כיון דהאידנא נהגו לקרוע הגט אחר הנתינה לא אתרע והרי הוא כשלם. נמצאת למד דהשתא דנהגו לקורעו אין מחלוקת הפוסקים אלא לגרש בו לכתחלה דלפי שטת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו מותר לגרש בגט קרוע שתי וערב בעידי מסירה ולדעת החולקים אסור לגרש בו לכתחלה אבל אם יוצא מתחת ידה קרוע והוא אומר קודם נתינה קרעתיו ובטלתיו והוא אומרת שלם הגיע לידי ובעידי מסירה ואחר כך קרעוהו היא נאמנת ועליו להביא ראיה דאם איתא דקרעיה ובטליה מזהר הוה זהיר שלא יבא ליד האשה ותתגרש בו כיון שהוא יודע שהמנהג לקרוע אותו אחר הנתינה. ולמאי דאתיא עלה הדבר ברור מאד שהיא צריכה לגט קרוע לראיה שהיא גרושה ולפיכך צריך עידי חתימה מפני תקון העולם:

ולענין אי מגרשינן בגט קרוע כבר הארכתי בו בתשובה לחכמי רודוס ואין כאן צורך בזה. ומנהגנו לקרוע הגט אחר הנתינה ומניחים הגט קרוע ביד הסופר או בב"ד וכותבין לה מעשה בית דין איך נתגרשה פלונית ביום פלוני ונותנין אותו בידו לראיה. ולפי מנהגנו זה לא היה צריך לחתום עדים בגט כיון דאיכא עידי מסירה אלא מהטעמים שכתבנו למעלה:

שוב ראיתי למהר"ר ישראל ז"ל שכן היה מנהגם בימיו וז"ל והאידנא בזמנינו שאין האשה מוציאה הגט כלל לגבות וכל הגטין קורעין מיד המנהיגים וגונזין אותם א"כ טורח זה למה כיון דקי"ל הלכה רווחת עידי מסירה כרתי ואין צריך עידי חתימה אפילו לכתחלה ע"כ. ולפי טעמא אשר כתבנו למעלה א"כ קרוב ונתרחק ויש לו בנים לא יהיה כשר בגטין וקדושין לאפוקי נפשין מפלוגתא דר' יהודה דס"ל דפסול אע"ג דלא קי"ל אלא כרבנן דכשר. וי"ל דלאו בכל פלוגתא צריכינן לאפוקי נפשין מפלוגתא אלא אי הך דר' מאיר דאיכא כמה סתמי כותיה וכי הך דר' יוסי דסתם משנה דלא באת כוותיה אבל הך דר' יהודה מוכח מעובדא דמר עוקשא ובני חמוה דלא קי"ל כר' יהודה. ולפי הטעמים אשר כתבתי לעיל אתי שפיר טפי. והנל"ד כתבתי: