שו"ת רדב"ז/תשצ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דתנן בפרק שנים אוחזין מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו הרי דשניהם מודים יחזיר או לו יחזור:

תשובה זו מחלוקת קדומה כי הרשב"א ז"ל וקצת מפרשים אומרים לא יחזיר לא לזה ולא לזה. למלוה לא יחזיר משום קינוניא וגם ללוה לא יחזור שמא יתננו למלוה ויעשו קינוניא. אבל הרא"ש ז"ל כתב דלא חיישינן להכי אלא היכא דנפל משום דאיתרע אבל הכא שהשטר ביד שליש לא אתילידא ביה רעותא אלא שאין הנקפד זכור מכח מי בא לידו ואם שניהם מודים יעשו כמאמרם. ואני אומר דמתני' דיקא כדברי הרשב"א ז"ל מדקתני יהא מונח עד שיבא אליהו ולא קתני לא יחזיר כדקתני בכל בבי דמתניתין אלא להכי קתני עד שיבא אליהו משום חשש רמאות וקינוניא. וא"ת ולדידך מי ניחא אמאי יהא מונח עד שיבא אליהו הרי איפשר להחזירו להם קרוע קרע ב"ד אם שניהם מודים דתו ליכא למיחש לקינוניא. וי"ל דאה"נ וחזרת השטר קרוע הוי כאלו מונח עד שיבוא אליהו דתו לא מצי למגבי ביה וכיון דמתניתין דיקא כותיה הכי פסקינן ואפילו שניהם מודים לא יחזור. ותו כי לדעת הרא"ש ז"ל צריך לאוקומי מתניתין בשטרי אקנייתא דוקא דאי לא תימא הכי אפילו שניהם מודים אמאי יחזיר ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וקא טריף לקוחות שלא כדין דהכי פרכינן אפילו היכא דלא נפל עלה דמתניתין דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ומכח קושיא זו מוקמינן לה בשטרי אקנייתא. אבל לדעת הרשב"א ז"ל איירי מתניתין בכל גוונא ואע"פ ששניהם מודים לא יחזור לא לזה ולא לזה דשטרי דלאו אקנייתא משום שמא כתב ללוות ולא לוה ואי בשטרי אקנייתא משום חשש קינוניא ומכל הני מסתברא לי כדעת הרשב"א ז"ל. הנל"ד כתבתי: