שו"ת רדב"ז/תשפו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך כלל בענין האבידה אי זו היא שלו ואי זו של הבעלים ואי זו לא יטול ואם נטל לא יחזיר ומה יעשה בה:

תשובה כל דבר שהוא דרך נפילה ואין בו סימן אם הוא דבר שיש לומר הכירו הבעלים כגון זוזי או מידי דיכיר דאיכא יאוש מדעת הרי זה שלו. ואם הוא מן הדברים שאין הבעלים מרגישין בנפילתו כיון שאין בו סימן לא יטול כלל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. דבר שהוא דרך הנחה ברשות הרבים ואין בו סימן כגון כריכות הרי אלו שלו דודאי לשעה הניחום ושכחום וכיון דלית בהו סימן מיאשי ומקום בר"ה לא הוי סימן. דבר שהוא ספק הינוח במקום המשתמר ואינן משתמר ואין בו סימן היינו דר' אבא בר זבדא ספק הינוח לא יטול דאי דרך נפילה אין זו אבידה שמוזהר עליה. ואי דרך הנחה הוא נמצא מפסיד את הבעלים שמקום זה משתמר ואינו משתמר הוא להם כיון שהניחוהו לדעתן ואם יטלנו זה רשותו של מוצא אינו משתמר להם כיון שאין בו סימן ומיהו ספק הינוח בדבר שאין בו דלא יטול לא משכחת לה אלא בגוזלות מדדין ודכותייהו אבל במידי אחרינא לא כיון דקי"ל מקום הוי סימן דאי בנפילה באו לשם ליכא סימן כלל ושלו הן ואי בהנחה הרי יש מקום סימן ויטול ויכריז. ואם הוא דבר שיש בו סימן נוטל ומכריז וכדמקשינן ונהוי קשר סימן כלומר ויטול ויכריז שאין הבעלים מפסידין כלום שאם דרך נפילה באו הרי הוא מועיל לבעלים שיתנו סימן ויטלוהו ואם דרך הנחה אפ"ה אין מפסיד כלום שאף רשות של מוצא משתמר ואינו משתמר הוא לבעלים כיון שיש לו בהם סימן ואם הוא מקום המשתמר ויש בו סימן כגון כלי באשפה אם הדבר ברור לו שבאו שם דרך נפילה כגון סכין והמנקר באשפה הרי זה נוטל ומכריז ואי איכא לספוקי אם באו שם דרך הינוח כגון כלי באשפה והוא אינו מפנה אותה הרי זה לא יטול שנמצא משנה מרשות המשתמר לבעלים לגמרי לרשותו של מוצא שהוא מקום המשתמר ואינו משתמר. ואם היתה אשפה העשויה ליפנות הרי אלו שלו דאבידה מדעת היא ואם אינה עשויה ליפנות ונמלך עליה לפנותה נוטל ומכריז. דבר שהוא ודאי הינוח בין שיש בו סימן בין שאין בו סימן בין שהוא מקום המשתמר לגמרי בין שהוא מקום המשתמר ואינו משתמר לא יטול כלל דכיון שהוא ודאי הינוח אין זו אבידה שמוזהרים עליה. ואם הוא מקום המשתמר ואינו משתמר ויש בו סימן לא יטול שאף רשותו של מוצא אינו אלא משתמר ואינו משתמר ולמה ישנה מדעתו של בעליה והיינו טעמא דמצא טלית בצד גדר קרדום בצד גדר דתניא דאין זו אבידה ולא יטול. ואם הוא מקום שאינו משתמר כלל ואין בו סימן הרי הוא שלו ואם יש בו סימן אם הוא דרך נפילה נוטל ומכריז ואם הוא דרך הינוח אבידה מדעת היא והרי היא שלו. וכל שהיה דינו שלא יטול ונטל הרי זה לא יחזיר כל שזז משם בין בספק הינוח בין בודאי הינוח בין בשאין בו סימן בין שיש בו סימן לא יחזיר דשמא באו הבעלים ולא מצאוהו ולא יוסיפו לבקש שם וה"ל כי האי דאמרינן בבעלי חיים דכיון דאקנטינהו נגרי ברייתא וגרם הפסד לבעלים נעשה שומר שלהם ואינו נפטר אלא בחזרה גמורה ואם יש בו סימן יכריז עליו ויבואו הבעלים ויטלו שלהם. ואם אין בו סימן יביא עדים שהיא שלו ויטלנה ואם לא יביא עדים או יתן סימן יהיה מונח עד שיבא אליהו דכיון דבאיסור אתא לידיה לא זכה בה כלל והיינו דקתני לא יחזיר. אבל כל היכא דלא זז משם כל היכא דאיכא ודאי הינוח בין בדבר שיש בו סימן בין בדבר שאין בו סימן מחזיר שהרי לא גרם הפסד לבעלים ולמקום שהוא משתמר לדעתם מחזירה. וכן נמי בספק הינוח בדבר שאין בו סימן דמה נפשך אי דרך נפילה הרי אלו שלו וכ"ש שיכול להחזירו לשם. ואי דרך הנחה לרשות הבעלים מחזירה. אבל בספק הינוח בדבר שיש בו סימן אפי' לא זז משם לא יחזיר שהרי לכתחילה הוא מחוייב ליטפל ולהכריז דאיכא לספוקי דדרך נפילה הוה וכדמקשינן ונהוי קשר סימן וכיון שכן פשיטא דאם נטל לא יחזיר אעפ"י שלא זז משם שהרי אפילו לכתחלה הוא מחויב ליטול ויכריז ובעליו יבוא ויתן סימן ויטלנו. אלו הם כללו האבידה אעפ"י שיש עדיין פרטים: