שו"ת רדב"ז/תשפה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך פירש דבור התוספות בפרק אלו מציאות והוא מעט הכמות ורב המבוכה וז"ל הא גופא קשיא אמתני' לא פריך דמצי למימר דג' מטבעות היינו פי' דצבורי מעות ע"כ. ולא ידעתי מה תירצו בזה דאכתי הקושיא במקומה עומדת מעות מפוזרין הרי אלו שלו הא שלחופי משלחפי חייב להכריז אימא סיפא צבורי מעות דפירושו ג' מטבעות זו ע"ג זו חייב להכריז הא שלחופי משלחפי הרי אלו שלו:

תשובה אי ג' מטבעות זו ע"ג זו הוי בבא באנפי נפשה איכא למידק מינה הא שלחופי משלחפי הרי אלו שלו וקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא. אבל אי קאי לפרושי צבורי מעות ליכא למידק מינה דהא טעמא דצבורי פירות אי משום מנין למר ואי משום מקום למר ולא מפני שהמעות צבורים דתידוק מינה הא שלחופי משלחפי. תדע דלא קתני פירות צבורין מעות צבורים ואתי סיפא לפרושי מה נקרא צבור מעות ג' מטבעות זה ע"ג זה וליכא למידק מינה מידי דהא לא הוי טעמא משום דהן זה ע"ג זה דא"כ אמאי בעינן צבורי בצבור אחד סגי ולא מצית למידק מינה לא מנין הוי סימן ולא מקום הוי סימן. ומדבעיא למשמע הכי הדבר ברור דטעמא לא הוי משום דמונחים זה ע"ג זה ומשום הכי לא קשיא רישא לסיפא ודוק. וא"ת לדידן דלא הוי סיפא פירושא דרישא כיון דמנין הוי סימן אמאי תנא צבורי מעות. וי"ל דלמ"ד מנין הוי סימן אע"ג דלא ידע מנין המעות כיון שידע שהם שני צבורין הוי סימן דאע"ג דמכריז טבעי אומר שני צבורין היו ונוטלן אע"ג דלא ידע כמה נינהו. והנל"ד כתבתי: