שו"ת רדב"ז/תשעח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הטור סימן קכ"ח שהכהן העולה לדוכן יטול ידיו ויברך על נטילת ידים מה סמך לברכה זו כיון שאין הנטילה מצוה אפי' מד"ס:

תשובה מה שכתבת שאינה מצוה מדברי סופרים הא ודאי ליתא שאם הסיח דעתו מהם צריכים הם נטילה ואסור לו לעלות לדוכן עד שיטול ידיו. דהא מצות עשה של תורה לקדש ידיו בשעת עבודה וברכת כהנים עבודה היא דכתיב לעמוד לשרת ולברך בשמו. והכי איתא פרק אלו נאמרין אמר ר' שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו וכתבה הרמב"ם ז"ל טומאת הידים כיצד כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר שאו ידכם קדש וברכו את ה' ע"כ. הא קמן דכעין קדוש ידים ורגלים תקנוה וכי היכי דהתם מברך עליה דמצות עשה של תורה הכא נמי מברך על נטילת ידים ופשוט הוא:

ולענין אימתי נוטל איכא פלוגתא דאיכא מ"ד שאם נטל שחרית שוב אינו צריך. והתוספות העלו בפרק אלו נאמרין דבעינן סמוך לברכה נטילה. ובמצרים נהגו דבתפלת יוצר אין נוטל ידיו ובתפלת המוספין נוטל ידיו. ונ"ל דמטעם היסח דעת נגעו בה ומסתמא בתפלת המוספין כבר הסיח דעתו ואין לשנות מנהגם כיון שיש להם על מה שיסמוכו וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שאם לא הסיח דעתו אין צריך ליטול ידו בכל פעם שעולה לדוכן שהרי השוה אותה לקידוש וגבי קידוש כתב שאין צריך לקדש ידיו בכל עבודה ועבודה אלא א"כ הסיח דעתו או יצא חוץ למקדש ודכותה בברכת כהנים ועל זה סמכו בארץ הזאת שאין נוטלין אלא למוסף מפני היסח דעת. והנראה לעניות דעתי כתבתי: