שו"ת רדב"ז/תשעו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דאמרינן בזבחים ובפרק הנשרפים מנא לן דכהן גדול שעובד אונן דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חלל ולמדנו ממנו דכ"ג עובד אונן וכהן הדיוט שעבד אונן חלל עבודה. ואלו בפרק כ"ג דסנהדרין ילפינן מינה שלא יצא מן המקדש על מתו בין לר' מאיר בין לר' יהודה דתניא מן המקדש לא יצא לא יצא עמהם אבל יוצא הוא אחריהם כיצד הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ומתני' תני ר' יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש משום שנאמר ומן המקדש לא יצא משמע דבין למר ובין למר איצטריך לכ"ג אונן שלא יצא אחר מתו:

תשובה עיקר קרא איצטריך לכ"ג שעובד אונן והך דרשא דסנהדרין אסמכתא בעלמא היא והכי משמע לישנא דגמרא דפריך שפיר קאמר ר' יהודה. אמר לך ר' מאיר אי הכי לביתו נמי לא ליזיל אלא הכי קאמר מן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא וכיון דאית ליה היכירא לא אתי למנגע ור' יהודה אגב מרריה דילמא מקרי ואתי ונגע. הרי לך בהדיא דטעמא משום גזרת נגיעה היא וקרא אסמכתא בעלמא היא. וכן משמע נמי מדברי רש"י ז"ל שכתב כלומר יעשה חזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מן המקדש וליטמא. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו משמע דס"ל דהוי איסור תורה וא"כ קשה היכי דרשינן ב' דרשות מחד קרא ורבים תמהו עליו בזה ומכללם הרמב"ן ז"ל בספר ההשגות. אבל אני בעניי לא קשיא לי מידי דהך דרשא דזבחים נפקא לן מדסמיך ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שיצא חלל והך דרשא דפ' כ"ג נפקא ליה מגופיה דקרא דכתיב ומן המקדש לא יצא ובכ"ג אונן כתיב והא דמשמע מסוגיא דהתם דאסמכתא בעלמא היא ותירץ הרב ז"ל כי מרוב קדושתו וטהרתו של כ"ג גזר עליו הכתוב שלא יצא אחר המטה כדי שלא יטמא אבל לעולם מדאורייתא היא כאשר רבה עליו הכתוב מצות יתרות. והנל"ד כתבתי: