שו"ת רדב"ז/תשעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הטור סימן קצ"ז וז"ל כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל שאלתי לאדוני אבי הרא"ש ז"ל המצטרף [אם] נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון של אלו והשיבני דלא ע"כ וק"ל מאי טעמא כיון דברכת המזון פוטר הכל וזה שמע וענה אמן למה יפטר מברכה אחרונה בברכת המזון של אלו וליכא למימר דטעמא הוי משום דאכל ירק שברכה אחרונה שלו הוא בורא נפשות רבות ואין ברכת שלש פוטרת אותו דהא כתב ז"ל ואפילו לא טבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד מצטרף עמהם ועלה קאמר אם המצטרף נפטר בברכה אחרונה ואפילו אשתה עמהם כוס והדבר ברור דברכת מזון פוטרת ברכה מעין שלש ונצטרך לומר דלצדדין קתני ואין זה דרך פוסקים לומר דקאי אאכל עמהם ירק ולא אשתה עמהם כוס:

תשובה מסתברא לי דאם ישב עמהם מתחלה לאכול אלא שהם היו אוכלים דגן והוא לא אכל אלא ירק או שתה כוס של יין שהוא נפטר בברכת המזון שהרי ברכת המזון פוטר הכל כיון שישבו בתחל' כדי לברך ברכת זימון ואין זימון אלא בברכת המזון. אבל כשיש בו שנים ובא אחר להצטרף עמהם הרי לא נתכוון ליפטר בברכת המזון אלא להצטרף עמהם כדי שהשנים יברכו ברכת הזימון ומשום הכי לא נפטר בברכת המזון אלא בברכה הראויה לו. ודייק לה מדקאמר בתחלת הפרק שנים שאכלו ובא ג' להצטרף עמהם וכו' משמע שלא ישבו תחלה כולם לאכול ועלה כתב שאלתי את א"א אם המצטרף וכו' אבל אם ישבו תחלה כולם לאכול אלא שזה אכל ירק לא נקרא זה מצטרף והכי הו"ל למימר ג' שישבו לאכול אעפ"י שאחד מהם לא אכל דגן אלא ירק מצטרפין. ותו דייקנא לה מדקאמר אם המצטרף נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון של אלו משמע שהברכת מזון היא של אלו השנים לא של הג' וכיון שלא היה דעתו אלא להצטרף כדי שהשנים יברכו ברכת זימון לא נפטר בברכת המזון שלהם דלא אמרינן ברכת המזון פוטר כל הדברים אלא כשבתחלה היה דעתו שיפטור אותו ברכת המזון אבל אם בתחלה לא היה בדעתו שיפטור אינו פוטר ולפיכך צריך המצטרף לברך לעצמו ברכה אחרונה הראויה לו ואפילו נתכוון בשעת ברכת המזון לא יצא כיון שבתחלת אכילתו לא היה אלא כדי להצטרף עמהם לזימון. א"נ דטעמא שאותם שאכלו ירק לא מפטרי בברכת המזון דאין ברכת המזון פוטר ברכת בורא נפשות רבות וטעמא דמי ששותה כוס של יין הוי מטעמא אחרינא דע"כ לא אמרינן ברכת ג' פוטרת מעין ג' אלא כששתו כולם שנתחייבו כולם ברכה מעין ג' אבל בנ"ד שהמברך מברך כדי לפטור עצמו מאכילת דגן שהיא ברכת ג' והשומע בא לפטור עצמו מברכה מעין ג' בזה לא שמענו שיהיה כונת המברך לענין אחד והשומע לענין אחר. ולפי טעם זה אפי' ישבו תחלה שלשתן לאכול אלא ששנים אכלו דגן ואחד אכל ירק או שתה כוס של יין אינו נפטר בברכת המזון שלהם וטעם זה נ"ל עיקר כיון שלא חלק הפוסק בהדיא משמע דבכל גוונא אינו נפטר בברכת המזון עד שיברך ברכה הראויה לו:

ולענין מי שהגיע לברכה אחרונה של ק"ש וש"ץ קרוב למודים איזה יותר טוב להמתין כדי שישוח עם ש"צ ויאמר מודים או שיתחיל בתפלה וישוח יחד עם הצבור וש"ץ אומר מודים והוא אומר ברוך. דע דאיכא פלוגתא לדעת האומרים שאצ"ל מודים אלא לשוח לבד כדי שלא יראה שאינו מתפלל למי שהצבור מתפללין הדבר ברור דטוב להתחיל בתפלה ולשוח עם ש"ץ ואפי' לדעת האומרים שצריך לומר מודים אומר אני כי ברוך ומודים הכל ענין אחד בשבח הבורא יתברך וכן אם הגיע לברכה שצריך לשוח בה שוחה עם שליח צבור וכן אני נוהג וזה יותר נכון מלשהות עד שיאמר ש"ץ מודים. והנל"ד כתבתי: