שו"ת רדב"ז/תשעא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במה שאמרו כתבי הקדש מטמאים את הידים אם תורה שבעל פה בכלל כגון משניות:

תשובה אין תורה שבעל פה בכלל תדע דהא איכא פלוגתא אם כל כתבי הקדש בכלל זה או לא ונמנו וגמרו דאפי' מגילת קהלת ואסתר בכלל ומאן דהוה בעי למימר דמגלת אסתר אינה מטמאה את הידים טעמיה הוא משום דנתנה לקרות ולא ליכתב נמצא כל דבר שלא ניתן ליכתב אינו מטמא את הידים ותורה שבע"פ לא ניתנה ליכתב דכתיב על פי הדברים האלה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן ומשום עת לעשות לה' התירו לכתוב משניות והלכות וכיון דמדינא לא נתנו ליכתב אינן מטמאין את הידים ומותר לאוחזו ערום ואפילו תפרש מותר לאוחזן כשאדם ערום אפ"ה הלכות מותר משא"כ בשאר כתבי הקדש שיש בהם קדושה יותר שהרי מפני קדושתן מטמאין את הידים. אבל אם נפרש אסור לאוחזן כשהם ערומים נ"ל שלא נאמר זה אלא לגבי ס"ת דהכי אמרינן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום ערום ס"ד אלא ערום מאותה מצוה ומשמע דבשאר כתבי הקדש מותר וכן נהגו ולא ראינו מימינו מי שיהיה נזהר בזה. ואעפ"י שנר' מדברי הרב אב ב"ד ז"ל שהוא אסור וז"ל שכתב הלכות אין מטמאין את הידים ומותר לאוחזן ערום משמע דשאר כתבי הקודש אסור לאוחזן ערום איפשר דלאו דוקא אלא משום דלגבי אין מטמאין את הידים הוי דוקא נקט לה הכי. ומ"מ הנכון אצלי דהוא ז"ל מפרש אסור לאוחזן כשהאדם ערום ומשום הכי מחלק בין הלכות לשאר כתבי הקדש אבל למאן דמפרש כשהספר ערום דוקא ס"ת כפשט הלשון אבל שאר כתבי הקדש מותר לאוחזן כשהם ערומים וכן עמא דבר והנראה לע"ד כתבתי: