שו"ת רדב"ז/תשנח
שאלת על אלמנה שהגבו לה נכסי בעלה והשביעוה ולא הספיקו הנכסים לפרעון כתובתה ומתה ואח"כ נמצא שהיה לבעלה מלוה בשטר על לוי יורשי הבעל רוצין לגבות החוב ויורשי האשה רוצים לגבות מכח שטר כתובתה. יורה המורה הדין עם מי:
תשובה מעשים בכל יום שמגבין לאלמנה מהשטרות והחובות שיש לבעלה על אחרים ואע"ג דקי"ל אין אותיות נקנין אלא בכתיבה ומסירה מ"מ מגבינן להו מדר' נתן דמוציאין מזה ונותנין לזה דכתיב לאשר אשם לו. וכ"ת שאני הכא שכבר מתה לא היא דכיון דנשבעה זכתה בכל מה שכתוב בכתובתה והרי היא כשאר בעלי חובות וזכו יורשיה אחריה וא"ת כיון שלא נודע שהיה לו חוב זה לא שמו אותו ב"ד ולא זכתה בהם האשה הא ליתא דלא אמרינן דבעי שומא אלא קרקעות אבל לא מטלטלין ואפילו תימא דמטלטלי נמי בעי שומא זוזי דכתיבי בשטרא כשומים ועומדים הן ולא בעי שומא הילכך הדין עם יורשי האשה וזה ברור. והוי יודע כי בנדון כיוצא בזה אפי' היו קרקעות כיון שלא היו ידועין לבעלה בשעת גביית ב"ד ומתה שמין אותן ב"ד עתה וגובין אותם יורשיה כיון שנשבעה ואע"ג דכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף ע"ח דף קס"ה ואם נשבעה ומתה או שלא שמו אותה אפי' ב"ד של הדיוטות לא עשתה ולא כלום ע"כ. מסתברא שאין הדברים אמורים אלא בקרקע ידוע ולא שמו אותו וכיון שהיה אפשר לשומו ולא שמו אותו לא זכתה בו האשה ולא הבאים מכחה אבל בקרקע שלא היה ידוע לבעל באותה שעה ואחר כך נודע שהיה שלו באותה שעה ישומו אותו עתה ותזכה האשה או באי כחה בשטר בעלי חובות דדוקא בירושה אמרו את זקני אני יורש ואת חובות אבי אני פורע אבל אם היו לאביו נכסים שזכה בהם מחיים פורע חובות אביו בעל כרחו אעפ"י שלא היו יודעים לו באותה שעה ועיקר הדבר תלוי בשבועת האלמנה וגובה היא ויורשיה בכל מקום שימצאו נכסים לבעל: