שו"ת רדב"ז/תשנה
שאלת ממני אודיעך על הא דתנן סוף פרק אלו מציאות היה אביו ורבו נושאין משוי מניח את של רבו ואח"כ מניח את של אביו ולא תני בה אם היה אביו חכם מה דינו כדתני ברישא גבי אבידה ובסיפא גבי שביה ולא ראית לאחד מן הפוסקים שכתבו זה הדין אלא מתניתין כצורתה:
תשובה אין סברא לחלק בהני בבי דמתניתין כלל דאי משום דממון קיל הא תני לה גבי רישא ואי משום בזיון הא תני לה גבי סיפא ופשיטא דאם היה אביו חכם דמניח את של אביו ואחר כך מניח של רבו ולא צריכא ליה לתנא ולא לשום פוסק למתנייה דמתרתי בבי דמתני' נפקא דאי פריקה מדמית לה לאבידה הא תנוייה גבי אבידה. ואי פריקה לבזיון מדמית לה או משום דגופה לא עדיף משביה והא תני לה. אלא אי קשיא הא קשיא למאן דגריס ברישא אם היה אביו שקול כנגד רבו ובסיפא גריס ואם היה אביו חכם פודה את אביו וכו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא. ותו דמציעתא לא ידעינן אי בעי שקיל ברישא או חכם לבד כסיפא או דילמא אפילו שקול רבו קודם דבשלמא למאן דגריס ברישא ובסיפא אם היה אביו חכם ידעינן דמציעתא דפריקה נמי הכי דינא אע"ג דלא תני לה בהדיא אבל למאן דגריס ברישא שקול ובסיפא חכם קשיא. וי"ל דגבי אבידה דליכא אלא הפסד וליכא צערא דגופא בעינן שקול כנגד רבו להקדימו אבל אם היה אביו [חכם לבד] של רבו קודם. אבל גבי שביה דאיכא צערא דגופא ובזיון טפי אפילו שאין אביו שקול כנגד רבו אלא שהוא חכם אביו קודם דאיכא תרתי כבוד אביו וכבוד תורה. אבל גבי פריקה לא פסיקא ליה לתנא אי דמיא לרישא או לסיפא דהא מוטלת בין שניהם ומשום הכי השמיטה. הילכך אם אביו שקול כנגד רבו פורק את של אביו ואחר כך את של רבו ואם לא היה שקול אלא שהיה חכם מה שירצה הבן יעשה ובתנאי שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו מקרא או משנה או תלמוד והכי אמרינן בגמרא ולענין אבידה במקום אביו אינם חוזרין אלא לרבו מובהק וה"ה להנך דתנן במתני' ומהטעם שכתבתי לך תבין כי הלשון שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות אבידה אם היה אביו שקול וכו' הוא האמת. ומה שכתב פרק ה' מהלכות תלמוד תורה וכן אם היה אביו תלמוד חכם ואע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו טעות סופר. א"נ בתחלה היה גורס כגרסת הספרים שלנו ושוב חזר לגרסת הריא"ף ז"ל שהיא הנכונה. א"נ איכא לפרושי והוא הנכון דתנא פסיק ליה דאם אביו חכם פורק משאו ואח"כ פורק את של רבו. והא דלא תני לה אלא בסיפא לרבותא דלא מיבעיא היכא דשניהם נושאים משאוי דפשיטא דאם היה אביו חכם דאביו קודם משום דעומד ורואה ואיכא זילותא טפי. אלא אפילו שביה דסתמא אין זה רואה את זה וסד"א שרבו מובהק קודם קמ"ל דלעולם אביו קודם כיון שהוא חכם וכן כתוב בהדיא בטור סימן רמ"ב וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלענין לפדותו ולפרק משאו אביו אם הוא חכם קודם אפילו אינו שקול כרבו אבל לענין השבת אבידתו אינו קודם אלא אם כן שקול כרבו. והנל"ד כתבתי: