שו"ת רדב"ז/תשלח
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהקדיש קרקע שיהיה שכירותו לעניים אם יכולין שבעה טובי העיר והגבאים למכרו או להחליפו ברצון הפקיד על הקדש הנז' או לא:
תשובה לא ביארת אם מוכרים אותו לקנות אחר טוב ממנו או להחליף רע בטוב לתועלת העניים או לצורך הקהל או לצורך העניים עצמם לפיכך אם המכירה או החלוף אשר אמרת יש בה תועלת לעניים לפי ראות ב"ד הדבר ברור שהם רשאים למכרו או להחליפו דכיון שמגיע תועלת לעניים מאי איכפת ליה למקדיש ואי משום שיקרא שמו על הקדשו הרי יכולין לפרסם ע"י הכרזות ושטרות שזה הקדישו של פלוני שהחליפוהו או שמכרוהו וקנו בדמיו את זה ומעשים בכל יום במצרים ואין מוחה בידם ותו דאין טענה זו מספקת לבטל תועלת העניים ובזמן שאין להם תועלת ראוי לחוש לטענה זו לחזק ידי עושה מצוה ומטעם זה התיר הרשב"א לאחד שבנה היכל בב"ה לכתוב שמו בכותל ההיכל להיות לו לשם ולזכרון. ואם המכירה או החילוף הוא לצורכי הקהל נמצאו גוזלים את העניים דאע"ג דאמרינן דרשאין לשנות הצדקה אפי' משבאה ליד גזברים מדעת הגזברים דתניא הפוסק צדקה עד שלא זכו הפרנסים רשאין לשנותה משזכו בה הפרנסים אסור לשנותה אלא מדעתם אלמא מדעתם מותר אין הדברים אמורים אלא בקופה ותמחוי וכיוצא בהם שהגבאים גובין לפרנס העניים ליום או ליומים כדי ספקן והותיר ואפי' שלא יותיר ישובו עוד הגבאין לגבות כדי ספקן. אבל בזמן שאין הצבור מספקים צורכי העניים לגמרי ואינה ממלאים חסרונם ובא זה והקדיש לעניים ולהוסיף על הקצבה שנותנין הקהל אין ספק שאינן רשאין הצבור לשנות הקדש זה לדברים אחרים שהרי גוזלים העניים והרי שנינו מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני וכו' וכ"ש בנ"ד דליכא מותר דכולי האי ואולי יספיק לעניים ואם עברו ומכרו מה שעשוי אינו עשוי כמוכר דבר שאינו שלו שהרי עברו על דעת המקדיש ועל דעת העניים ומזה הטעם אני אומר שאין יכולין למוכרו לצורך העניים שלא היה דעת המקדיש להחליטו לעניים אלא שיהיה הקרן קיים ויאכלו העניים הפירות כאשר מבואר בשטר ההקדש ומ"מ מודה אני שאם נותנים לעניים הדבר הקצוב להם בכל שבת יכולין לעכב המותר לצורך עניים אחרים שיתחדשו שהרי לא הקדיש זה לעניים מיוחדים כדי שנאמר שהמותר יהיה להם אלא לכל העניים סתם הקדיש וזה ברור. ולענין המקדיש פקדון שיש לו אצל חברו אם תבע אותו וכפר אין הקדשו הקדש ואם מן הסתם הקדשו הקדש דשארית ישראל לא יעשו עולה וכל היכא דאיתיה ברשותיה דמריה איתיה. ולענין המקדיש שטר חוב שיש לו על חברו אם שכיב מרע הוא הקדשו הקדש דדבריו ככתובין וכמסורין דמי ואם היה בריא אין הקדשו הקדש דגוף השטר אינו ממון שיחול עליו ההקדש וקי"ל דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה. ולענין המקדיש נכסיו ויש עליו שטר חוב גובה ב"ח מן ההקדש אפילו שהם מטלטלין כיון שנהגו לכתוב ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ואם הוא קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד והפירוש הנכון דבקדוש קדושת הגוף איירי רבא: