שו"ת רדב"ז/תשיב
עוד שאלת על מ"ש הרב בפ' י"ג מה' קרבנות כיצד קומצין מנחות הנקמצות כדרך שקומץ כל אדם פושט פס ידו וקומץ. וקשיא לך א"כ אין זו מהעבודות הקשות ואנן אמרינן בכל דוכתא כי הקמיצה היא היתה מהעבודות הקשות שהיו במקדש:
תשובה דע כי הרב ז"ל סובר שנדחו דברי האומר שזו עבודה קשה שבמקדש וכן כתב בהדיא בפי' המשניות וטעמו ז"ל משום דאמרינן בגמרא וקומץ כדקמצי אינשי וא"כ לאו עבודה קשה היא וזהו שכתב כדרך שקומץ כל אדם פושט פס ידו וקומץ והכי משמע נמי פשטא דמתני' דקתני כיצד הוא עושה פושט אצבעותיו על פס ידו ע"כ ואתי למעוטי שלא יקמוץ בראשי אצבעותיו והמפרשים דחקו דהאי דאמרינן וקומץ כדקמצי אינשי כדי לקיים דהוה עבודה קשה שמכניס צדי אצבעותיו בקמח ומכניס הקמח בצדי אצבעותיו לתוך ידו אבל אינו נוטל קמח אלא מלא שלש אצבעות על פס ידו ולא יותר וכדי שלא יהיה מבורץ ומבצבץ ויוצא מוחק מלמטה באצבע ומלמעלה בגודל והכי פירשו נמי במתני' הילכך לא נדחו דברי האומר שהקמיצה עבודה קשה שבמקדש ורבינו ז"ל תפס לישנא דמתני' ולישנא דגמרא כפשטייהו דא"כ לאו היינו כדקמצי אינשי וכן נראה דמפרש לה הראב"ד ז"ל מדלא השיג עליו וכן נראה שהבין רבינו עובדיה דברי הרב כאשר נפרש בע"ה. ומיהו כולה סוגיא דפ"ק דמנחות קשיא עליה (דרב"י) [דרבינו] ז"ל ולפיכך צ"ל דמאי דכתב הרב ז"ל כדרך שקומץ כל אדם פושט פס ידו וקומץ לא בא לומר שקומץ בכל האצבעות אלא בא למעט בראשי אצבעותיו או מן הצדדין והיינו דאמר רב פפא פשיטא לי מלא קומצו כדקמצי אינשי בעי רב פפא קמץ בראשי אצבעותיו וכו' ולא הוצרך לפרש דאצבע קטנה פשיטא דאינה בכלל קמיצה דילמא קומצו אמר הכתוב ולא מלא ידו ומה שכתוב בפי' המשניות שנדחו דברי האומר שזו עבודה קשה לאו בכל קמיצה קאמר אלא בקמיצה מנחת הסולת דוקא קאמר שהדבר ברור שהסולת מיד נופל היתר בלא קושי אבל מחבת ומרחשת שנקמצות אחר אפיה הדבר נראה לעין שהיא עבודה קשה שלא יהיה חסר או יתר וזו היא ששנינו בברייתא במרחשת ובמחבת בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה וזו היא עבודה קשה שבמקדש משמע על קמיצת מרחשת ומחבת קאי שהיא עבודה קשה אבל קמיצת הסולת לא הוי עבודה קשה ולא הוצרך הרב לפרש דמוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה שהרי אמר הכתוב מלא קומצו למעוטי חסר ויתר ולא הוצרך לפרש אלא שאם הרחיק אצבעותיו וקמץ פסול ודין זה כולל בכל המנחות ואי אפשר לפרש דבכל המנחות אמר שנדחו דברי האומר שזו עבודה קשה שהרי הדבר נראה דמרחשת ומחבת שהיה מפתת אותה פתיתין כזית קרוב לנמנע הוא שלא יהיה חסר או יותר ובקושי גדול היה יכול להשוות ובשלמא למאן דאמר שמחזירן לסלתן לא היה קשה אבל לא קיימא לן הכי אלא מחלקה לשנים ושנים לארבע וכן כתב הרב בהדיא ונותן הפתיתין לכלי שרת וכו' ותו דבכל דוכתא מסקינן דקמיצה הויא עבודה קשה ובמאי דכתיבנא אתי שפיר דאמאי לא כתב הכא זוהי עבודה קשה כדכתב גבי מליקה וחפינה משום דלא פסיקא ליה דאיכא קמיצה שאינה קשה כגון קמיצת מנחת הסולת אבל קמיצת מרחשת ומחבת קשה היא ובהכי אתיא סוגיין כדעת הרב דוק ותשכח. וז"ל רבינו עובדיה בפי' המשניות שלו ומוחק באצבע קטנה שלא יצא הקמח חוץ לקמיצה ומוחק בגודל שלא יצא הקמח חוץ לאצבע וזה היה צריך לעשות במנחת מחבת ומרחשת דמעשיהן אפויין ולאחר אפייתן פותתן וקומץ ואי אפשר לפותתן דקות כל כך שלא יהיו יוצאות חוץ לקומץ הילכך מוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה וזו היא מעבודות קשות שבמקדש דבקושי גדול יכול להשוות שלא יהיה לא חסר ולא יתר ע"כ הרי זה כמו שכתבנו שאין הקושי אלא במרחשת ובמחבת אלא שהוא ז"ל הבין דברי הרב בפי' המשנה כפשטן שנדחו דברי האומר שזו עבודה קשה במקדש על כל הקמיצות קאמר ולכך כתב ז"ל פירושו של רש"י וכתב ושטת התלמוד כדברי וכן פירשוה כל רבותי ע"כ. אבל הנכון שלא אמר הרב אלא שהאומר שכל הקמיצות היא עבודה קשה נדחו דבריו מהך ברייתא דלעיל דדוקא מחבת ומרחשת היא העבודה הקשה במקדש אבל לא המנחות הנקמצות סלת ודבר זה נראה לעין ואיך יאמר שנדחו דברי האומר שכללות הקמיצה היא עבודה קשה. כנ"ל ליישב דברי הרב ז"ל ועין בעין נחזה בשוב עבודת בית המקדש אמן: