שו"ת רדב"ז/תשח
שאלת אודיעך מה שכתב הרשב"א על עבד שהיה בסוף שש ורצה למכור עצמו לאדון כדי שינצל מרציעה והשיב ז"ל שאינו יכול שא"כ נמצאת רציעה בטלה וקשיא לך כיון שאפשר שתתקיים כשאינו מוכר עצמו שפיר דמי שהרי כמה מצות עשה איכא כה"ג ד"מ ולו תהיה לאשה ואם לא רצתה להנשא לו וכי בשביל כך נתבטלה מצות ולו תהיה לאשה ורבים כאלה:
תשובה הרב ז"ל לא אמרה אלא מסברא ואני אומר דעיקר השאלה ליתא שהרי הוא אומר אהבתי את אשתי וגו' ואם ימכור עצמו אסורבשפחה כנענית דמכרוהו ב"ד שמותר בשפחה כנענית ולא המוכר עצמו הילכך אם הוא אוהב את אשתו ואת בניו בע"כ צריך רציעה ואם אינו רוצה להיות נרצע אסור באשתו הכנענית אבל הכי נמי שאם רצה למכור את עצמו ויהיה אסור בשפחה כנענית הרשות בידו ותתקיים מצות רציעה בשאר עבדים ומה שכתב הרב ז"ל אזן ששמעה כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים צל"ע דא"כ מוכר עצמו ג"כ יהיה נרצע והא ודאי ליתא ואפשר דה"ק אזן ששמעה בסיני לא תגנוב והלך וגנב ומכרוהו ב"ד ושמע בסיני כי לי בני ישראל עבדים ועתה רוצה למכור את עצמו פעם שנית לא ישמעו לו אלא ורצע אדניו את אזנו במרצע ואפשר שגם הרב לא אמרה אלא בזמן שהוא רוצה להיות מותר בשפחה כנענית דודאי אין שומעין לו אלא נרצע אבל אם רוצה להיות אסור בשפחה כנענית כדין מוכר עצמו לא ידעתי טעם למה לא יהיה מותר למכור עצמו שאע"פ שהרציעה מצות עשה איננה בחיוב שהרי אם רצה לצאת יוצא ומה לי יוצא ומה לי אם רצה למכור עצמו וכן נראה מלשון השאלה שאינו רוצה למכור עצמו אלא כדי להנצל מן הרציעה דמשמע דרוצה הוא להיות מותר במה שהיה מותר בתחלה והא ודאי לא אפשר שאין מוכר עצמו מותר בשפחה כנענית. כללא דמלתא שאם תלה הרב טעם הדין מפני שמתבטל מצות עשה של ורצע אדניו את אזנו כאשר נראה מפשט לשונו לא ידעתי לו טעם: