שו"ת רדב"ז/תשז
שאלת ממני על מעשה שראובן בא לקדש אשה והיה שם חכם קרוב לאשה ואמר לו תייחד עדים ותמהת על דבריו שהרי מעשים בכל יום שיש קרובים בשעת הקידושין ולא מצרכינן ליחד עדים:
תשובה כן ראוי לעשות וכן נהגנו במצרים והטעם דאיכא כמה גאוני עולם שכתבו דכל דאיכא ספיקא אי לאסהודי אתו אי למחזי אתו בטלה כל העדות וכיון דאיכא קרובין בשעת הקדושין איכא למיחש שמא נתכוונו להעיד ובטלה כל העדות וכן כתב הרמב"ן והרמ"ה דאי איכא לספוקי אי אתו לאסהודי בטלה כל העדות ולפיכך כל דבר הנעשה ברב עם ולא ייחד עדים שיילינן להו אי למחזי אתו או לאסהדי ואי אמרו לאסהודי בטלה כל העדות שעדות שנמצא בהן קרוב או פסול בטל כל העדות והאי דשיילינן להו לסהדי איכא מאן דמפרש לאסהודי אתיתו לב"ד או למחזי ואיכא מאן דמפרש לאסהודי אתיתו בשעת מעשה ותליא בפלוגתא דאיכא מ"ד דהגדה בב"ד דוקא פוסלת ולא הכוונה בשעת מעשה ואיכא למ"ד הכוונה להעיד בשעת מעשה פוסלת ומשום דחיישינן שמא אחד מן הקרובין יתכוון להעיד אמרו שצריך ליחד עדים בכל דבר הנעשה ברב עם לצאת מידי ספק הדעות ומ"מ כל שלא נתכוונו להעיד לדברי הכל אין הראיה פוסלת העדות וכן כתב הרשב"א וכן הורה הרמב"ן הלכה למעשה וכן כתב בפרק יש נוחלין דמעשים בכל יום בקדושין ובכתובות שיש קרובים ורחוקים ואינם חוששים ע"כ ונראה שדעתו ז"ל אפי' שנתכוונו בשעת המעשה אינם נפסלין הלא כשנצטרפו בקיים דבר דכתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר ועל שעה שבאו (לב"ה) [לב"ד] שיילינן להו למחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון ואם נסתפקנו בדבר בטלה כל העדות כדכתיבנא לעיל. וא"ת לדעת האומרים דכוונה לאסהודי בשעת ראיית המעשה פוסלת א"כ כל דבר הנעשה ברוב עם שיש שם קרובים ופסולים יהיה בטל דדילמא כוונו להעיד י"ל דבעלי סברא זו אינה סוברים דספק כוונו להעיד בשעת מעשה שתהיה העדות כולה בטלה דתרתי חומרי לא מחמרינן שיהיה נפסל משעת ראיית המעשה ושיהיה ספקו להחמיר לא אמרינן וגדר הדבר כך הוא אם הזמינום לעדות מתחלה והיו בהם פסולי עדות או שגילו בדעתם שהם מכוונים להעיד כגון בדיני נפשות שהתרו הפסולים גם הם בעוברי העבירה ובדיני ממונות ג"כ כגון ששאלו אותם למה באתם ואמרו לראות המעשה כדי להעיד א"נ כגון שהלוה לחברו מעות ובא הפסול ואמר תמנה המעות בפני איכא גילוי דאדעתא לאסהודי קא אתו. אבל מן הסתם לא בטלה העדות ומ"מ לצאת מכל ספק טוב הדבר ליחד עדים אבל אם לא יחדו לא בטלה העדות אפי' שיש במעמד קרובים ופסולים ותתקיים המעשה ע"י הכשרים ודעת הרמב"ם ז"ל הוא דכוונה לבד פוסלת וכן נראה דעת הריא"ף בתשובה ומ"מ להעיד נתכוונתי בשעת המעשה בטלה כל העדות משמע שאם הדבר ספק לא בטלה העדות וטעמא כדאמרן לעיל: