שו"ת רדב"ז/תשה
שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שראית בירושלם שאחר שהפשיט הבהמה תופס העכו"ם בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדין והרי אם יש שם סרכא נתקת בתנועה ההיא והדבר מפורסם ולא ראינו שמיחו הראשונים בדבר ולא ידעת על מה סמכו:
תשובה בהמה אחר השחיטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומטעם זה אין אנו צריכין לחפש אחר הטרפיות זולת טרפיות הריאה משום דשכיחי טפי הילכך כיון שאין הדבר ברור שהסרכא נתקת ע"י תנועה זו אלא ספק מספיקא לא מחזקינן ריעותא בריאה עד שיתברר. ועוד שאין חששא בתנועה זו אלא בסרכות התלויות בדופן אבל שאר הסרכות לא חיישינן להו שהרי כל חלקי הריאה מתנועעים בתנועה זו ולא תנתק כלל ואין חששא זו גדולה מבא זאב ונטל בני מעים והחזירה כשהם נקובים. ותו דאיכא כמה ספיקי ספק היתה שם סירכא ספק לא היתה ואת"ל היתה שמא לא נתקה ואת"ל נתקה שמא לעצם ולבשר היתה ואיכא כמה גדולי עולם שהתירו וכן נהגו במצרים לסמוך על הרמב"ם אפי' בבהמת עכו"ם בלתי ישראל והטעם לפי שהיא מילתא מציעתא בין המחלוקת וכיון שלוקח הטבח מתנות מהבהמה הכשרה ומהטרפה אינו לוקח כלום חזר להיות כבהמה של ישראל שלא חלקו בין הפסד מועט להפסד מרובה. וא"ת בשלמא בדיעבד יש להתיר בכיוצא בזה אבל שיעשה העכו"ם תנועה זו בריאה לכתחלה מנא לן י"ל כיון דחששא רחוקה היא ואיכא כמה ספיקי ותו דסרכא הנתקת בתנועה זו ריר בעלמא הוא ומטעם זה התירו להכניס הטבח את ידו אע"פ שנתקות סרכות בכך שכל סרכא הנתקת ביד הטבח ריר בעלמא הוא שהסרכא כל מה שאדם ממשמש היא מתחזקת יותר ומ"מ אם הדבר ברור אצלכם שמחמת תנועה זו הסרכא הקרויה באמת סרכא נתקת ראוי לחוש לדבר לכתחלה אע"פ שהדבר ספק אם נתקה סרכא או לא ויש להם למנוע העכו"ם מלעשות כן ואפי' בכי האי גוונא בדיעבד הבהמה כשרה דלא מחזקינן ריעותא מספיקא ואע"ג דכל בדיקה מטעם ספק הוא כבר הסכימו רוב גאוני עולם והרמב"ם מכללם שאם לא נבדקה הריאה אין אוסרין הבהמה וכ"ש בנ"ד שנבדקה הריאה דלא חיישינן שמא סרכא היתה שם ונתקה ואם הדבר ספק אצלכם אם ע"י תנועה נתקת הסרכא אפילו לכתחלה מותר ובלי ספק שעל זה סמכו הראשונים נ"נ שראו שהעכו"ם עושה כן ולא מיחו בידו: