שו"ת רדב"ז/תשד
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שלוה משמעון מנה על המשכון ואמר פרעתיך ותן לי משכוני והלה טוען איני יודע אם פרעתני אם חייב להחזיר לו משכונו או לא:
תשובה דבר כיוצא בזה נשאל מלפני הרשב"א ז"ל והשיב ז"ל הדין עמו מפני שאין למלוה בגוף המשכון אלא שעבוד בעלמא ונמצא שהלוה תובע משכונו והלה משיבו איני יודע אם יש לי שעבוד עליו שאינו יכול לתבוע על הספק וכן הדין בשטר שצריך להחזיר לו שטרו ע"כ ולפי טעם זה אפי' לא נפגם השטר כגון שלא היה יודע אם פרע לו כלל ולא היה חייב שבועה אפ"ה מחזיר לו משכונו או שטרו ושוב אינו יכול להשביעו כלל דאין נשבעין על טענת שמא ושמא לא פרעתני קא טעין. אלא שאני רואה שהרב ז"ל לא הספיק לו טעם זה וכתב ועוד כיון שהודה שקבל קצת כבר פגם שטרו ותנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה והוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע עכ"ל ולפי טעם זה בנ"ד שלא נפגם השטר שהרי לא הודה שפרע לו כלום אינו מחזיר לו המשכון או השטר עד שישבע הלוה שפרעו. ואפי' לפי הטעם הראשון יכול להחרים סתם בתקנת הגאונים על מי שטוען עליו שקר ומיהו מסתברא לי דבשלמא השטר אינו יכול לעכב דלא תפיס ליה אלא לראיה בעלמא וכיון דלא ידע מספיקא לא שבקינן ליה בידיה אלא מחזירו ויחרים סתם אבל משכון לפעמים תפיס ליה לגוביינא ולא לשעבודא לבד דהא חזינן כמה זימני דלית ליה לשלומי ומחליט לו המשכון וכ"ש אם טען בהדיא לגוביינא נקיטנא ליה הילכך יכול לעכב המשכון עד שישבע שפרעו ולא מצי למימר אעכב המשכון אולי אזכור ואפשר דמשום הכי לא הספיק לו לרב ז"ל הטעם הראשון והרי תשובתו כתובה סי' תתקע"ז עיין עלה:
ולענין אם היה מחויב שבועה ועד אחד מסייעו אם פטור משבועה או לא כלל זה יהיה מסור בידך אם חייב שבועה מן התורה ואפי' שעד אחד מסייעו משבעינן ליה ואם היה מחייב שבועה מדרבנן ועד אחר מסייעו פטור משבועה וכן כתבו בשם בעל המאור והראב"ד ז"ל כתב כן בשם אחרים וכן נראה הסכמת הרשב"א ז"ל ונכון הוא דבכי האי גוונא לא תקנו רבנן שבועה דרגלים לדבר דקושטא קאמר כיון דאיכא חד סהדא דקאי כוותיה: