שו"ת רדב"ז/תשב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שנוהגין בירושלם שלוקחין לולב ואתרוג משל צבור והשליח מחזיר בו על כל הקהל ואינו אומר להם על מנת להחזיר אלא סתם:

תשובה זו מחלוקת בין הראשונים וכתב הרשב"א ז"ל דבסתם נמי מותר דכיון שנלקח ממעות הצבור כיון שאין בו דין חלוקה אמרינן ביה יש ברירה ונוטלו ואפי' בעל כרחו של חבירו וכתב בסוף תשובתו זהו שנראה לי אע"פ שראיתי למקצת מגדולי המורים שכתבו בנדון שלפנינו באתרוג שלקחוהו הצבור שצריך לומר לכל יחיד ויחיד על מנת להחזיר ע"כ והרי הוא בסימן ת"ו. אלא שנתחדש לי בירושלם ענין אחר שיש כמה וכמה שאין נותנין פרוטה בלולב ובאתרוג והם יוצאים בו מבלי שיאמרו להם מתנה ע"מ להחזיר ונמצא שאינם שותפין בו ואפי' לפי שיטת הרשב"א יש לחוש. וי"ל דסמכו להם דמסתמא כל המתנדב מעות לצורך מצוה זו דעתו הוא שיצאו בו כולם בין אותם שנתנו בין אותם שלא נתנו והשתא דאתית להכי אתי שפיר אפי' לדעת החולקים כי כל המתנדבים דעתם הוא שבשעה שיגיע הלולב ליד ראובן לעשות המצוה שיהיה שלו לגמרי וכן לשמעון וכן לכולם וזכו הנותנין והבלתי נותנין בלי שום תנאי שכל אחד הוא שלו בשעה שהוא יוצא בו ואפי' שלא פירשו כן בשעת הנדבה סתמו כפירושו דניחא להו דלעביד מצוה בממוניה וכן כתב רש"י דעכשיו שנהגו הכל לצאת בלולבי חביריהם סתמא דמילתא ניחא להו שיצאו הכל בלולביהן וכאלו אמרו כן ע"כ. וכ"ש בנ"ד שעושין נדבה לענין זה דפשיטא דסתמא כפירושו ואין צריך לומר לכל אחד ע"מ להחזיר ואפשר שאפי' החולקים מודים בנ"ד דלא אמרו אלא כשלוקחין האתרוג ממעות הצבור סתם אז צריך לומר ע"מ להחזיר אבל בנ"ד שמתנדבין בהדיא לצורך מצוה זו הוי כאלו פירשו ואפי' אם תרצה לומר שעדיין הוא מחלוקת הרי יש להם על מה שיסמוכו וכן דעתי נוטה שאין צריך לומר כלום לכל יחיד ויחיד וכן נהגו ומנהגם תורה היא: