שו"ת רדב"ז/תש
שאלת ממני אודיעך דעתי על ראובן שנשא אשה ומרדה בו והלכה לבית אביה והתרו בה ב"ד שתלך לבית בעלה ואינה רוצה כלל אם מותר לישא אשה אחרת עליה לפי שהוא מאותם שקבלו עליהם תקנת רבינו גרשום מא"ה או אם חייב לגרשה קודם שישא ואינו עובר על התקנה כיון שמדעתה היא מתגרשת:
תשובה לדעת האומרים שלא תיקן רבינו גרשום אלא לאלף החמישי כאשר כתב מהרר"י קולון ז"ל לא תיבעי לך אלא אפי' תימא שכל תקנותיו היו עד יבא מורה צדק מותר ראובן לישא אשה אחרת ובכיוצא בזה לא תיקן רבינו גרשום שלא תהיה תקנתו יותר גדולה משבועה של תורה שאם נשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ומרדה בו ואינה רוצה לשמשו אדעתא דהכי לא נשבע לה ואדעתא דהכי לא תקן רבינו גרשום וטעמא דמסתבר הוא דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי שכל אשה תמרוד בבעלה ואין לו לפרוע לה כתובתה ותקנת הגאונים היא שלא יגרש אדם אשתו עד שיתן לה כתובתה או שמא לא תרצה להתגרש ונמצא זה מוטל בין שתי התקנות ויושב ובטל מפריה ורביה ולא תהו בראה לשבת יצרה. דתנן בפרק הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ואיכא מאן דמפרש דהאי ולא ילדה ארישא קאי אמצות פריה ורביה והיינו זכר ונקבה וכל שלא ילדה זכר ונקבה לא ילדה קרינן בה ואינו רשאי ליבטל מפריה ורביה וכופין אותו לישא בת בנים זוהי מסקנת הרא"ש והטור אבל הרשב"א כתב שאם ילדה ולד אחד והוא חי אין כופין אותו ולכ"ע אם אין לה ולד חי כופין אותו לישא בת בנים וכתב בעל נמקי יוסף וז"ל ולכ"ע (מיחת) [מיהת אם לא ילדה] אלא כולם זכרים או כולם נקבות אע"פ שזכר ונקבה היא המצוה אין כופין אותו להוציא ולאותם שקבלו עליהם חרם ר"ג שלא ישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אינו יכול ע"כ. הא למדת שהשוה אשה שלא ילדה לתקנת ר"ג וכל מקום שאמרו כופין לישא אשה אחרת אין שם תקנת ר"ג ולא אמרו שיגרש את הראשונה אלא כופין לישא אחרת אמרו הילכך אם ראובן אין לו בנים כלל לכ"ע כופין אותו לישא אשה לקיים המצוה וכ"ש שלא חל עליו חרם ר"ג דכיון שהיא מורדת במה יוכל לקיים המצוה ואם יש לו בן אחד חי הוי פלוגתא ומסתברא לי כדעת הרא"ש כיון שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה. ואם יש לו בנים הרבה כלם זכרים או כלם נקבות אין כופין וחייל עליה חרם ר"ג וטעמא דכיון שהזכרים או הנקבות ראויים להוליד זכר ונקבה ילדה קרינן בה ומ"מ אומר אני שגם בחלוקה זו חולק הרא"ש שאע"פ שיולידו זכר ונקבה עדיין לא קיים מצות פריה ורביה כיון דתרוייהו אתו מכח זכר או מכח נקבה ומ"מ ראוי היה להחמיר משום חומרת החרם אלא דאיכא טעמא אחרינא להתיר אפי' היכא דקיים מצות פריה ורביה דבשלמא היכא דשהתה עשר שנים ולא ילדה כבר יש לו אשה לשמשו ולפיכך אם קיים מצות פריה ורביה אין כופין אותו לישא אחרת וחל עליו חרם רבינו [גרשום] אבל בנ"ד שהיא מורדת ואינו רוצה לשמשו מה יעשה זה לגרש אינו רוצה לפי שהיא אשת נעורים והמזבח מוריד עליו דמעות לישב בטל אין ראוי דכתיב בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך ולפיכך אני אומר שלא תקן ר"ג אלא בסתם נשים היושבות תחת בעליהן ומשמשות אותם וא"ת כיון שהיא מורדת אמאי לא דיינינן לה כדין מורדת וכופין להוציא כבר נהגו העולם שלא ידונו לכוף להוציא כדעת רבינו ז"ל שהביאו על זה האחרונים כמה ראיות שאין כופין להוציא אלא אותן השנויין במשנה. וכי היכי דאתה צריך להורות שאם היא מורדת יכול לגרשה אפי' שלא מדעתה ובזה לא החרים ר"ג הוא הדין והוא הטעם שיכול לישא אשה עליה ובזה לא החרים ר"ג ז"ל. כללא דמילתא דעתי הוא שאפי' קיים מצות פריה ורביה ויש לו כדי כתובתה או שהיא רוצה למחול או שאין לה כתובה למורדת יכול לישא אשה אחרת עליה בין לענין שבועה בין לענין חרם ר"ג מאור הגולה: