שו"ת רדב"ז/תרפט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה מעשה היה שנמלח הכבד עם הבני מעים ובא מעשה לפני חכמים והתירו ורצית לדעת דעתי לפי שנהגו העולם איסור בכבד שנמלח עם הבשר:

תשובה כן נראה דעת רוב הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם להתיר. אבל נתחדש לי טעם בנ"ד אשר בשבילו ראו לחוש לדברי המחמירים וזה דכבד עם בני מעים איכא תרתי לריעותא חדא דכבד מרובה בדמים ואיכא פלוגתא היכא דנמלח עם בשר איכא מאן דשרי אפי' לכתחלה ואיכא מאן דאסר אפי' בדיעבד ואיכא מאן דאסר לכתחלה ובדיעבד שרי וזוהו הסברא הנכונה דמנקט מילתא מציעתא שפיר דמי. ולענין מליחת בני מעים עם בשר איכא פלוגתא כי הך דלעיל ואית לן למנקע מילתא מציעתא ולכתחלה אסור ובדיעבד מותר אבל כבד עם בני מעים דאיכא תרתי לריעותא חדא דכבד מרובה בדמים ותו דאין מחזיקין דם בבני מעים לא דברו בו הראשונים נ"נ אבל מהטעמים שכתבו נראה דלא שני להו בין אם נמלחו עם הבשר בין אם נמלחו עם הכבד הכל מותר בדיעבד שהרי התוס' והאשרי והמרדכי ואחרים נתנו טעם משום דדם משרק שריק והרשב"א ז"ל נתן טעם דאע"ג דאין דם בבני מעים מ"מ פולטים ציר וכיון דטריד למפלט לא בלע אבל עדיין יש לחוש לדברי המחמירים דדילמא דם של בשר הוא דמשרק שריק אבל דם הכבד עב הוא ולא שריק כולי האי ולטעמו של הרשב"א איכא למיחש דילמא כיון שהכבד הוא מרובה בדמים נגמרה פליטת הציר ועדיין הכבד פולט דם שהרי כל מה שפולט דם הוא וחוזרין הבני מעים ובולעים ולפיכך בכי האי יש לחוש לדברי המחמירין וכ"ש בהצטרפות המנהג אשר אמרת והמחמיר תבא עליו ברכה: