שו"ת רדב"ז/תרפח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי עלה דהא דגרסינן פ"ק דנזיר ור' שמעון נמי הא כתיב מיין ושכר יזיר ההוא מבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני אלא כי הא דאמר רבא שבועה שלא אשתה וכו' וקשיא לך דנהי דקדושא ואבדלתא מן התורה דכתיב זכור את יום השבת לקדשו אבל על היין לא הוי אלא מדרבנן ואסמכוה אקרא זכרהו על היין ומאי קושיא ואמאי דחקינן לאוקומי כי הא דרבא:

תשובה כבר קדמוך בעלי התוספות ומתוך קושיא זו מחק ר"ת הגירסא וגריס בתמיה וכי מושבע מהר סיני כלומר למה לי קרא מיותר לאסור יין מצוה וכי מושבע הוא וכו' והלשון אינו מתיישב יפה לפי גרסא זו וכי מושבע ועומד הכי הוה ליה למימר וכי מדאורייתא היא ולפיכך נ"ל דהכא לר' שמעון קיימינן דאמר אינו חייב עד שידור מכלן ואנן לא קי"ל הכי אלא כסתם מתניתין דתנן הריני נזיר מן החרצנים או מן הזגים וכו' הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו וכיון דקושיין לר"ש לא חש תלמודא לאורוכי ואפשר דקים ליה לתלמודא דר' שמעון ס"ל דקדושא ואבדלתא על היין מן התורה ופריך ומשני אליביה אבל אנן לא קיי"ל הכי א"נ המקשה הוה ס"ל דעל היין מן התורה ומתרץ לפי סברתו ואנן לא קי"ל הכי אלא על היין מדרבנן היא וזו הסכמת המפרשים: