שו"ת רדב"ז/תרפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שמתו שני בעליה ממגפה או אחד מהם אם היא קטלנית או לא:

תשובה לכאורה היה נראה לומר דלא שאני לן אם מחמת חולי אחר או מחמת מגפה דתניא סוף הבא על יבמתו נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא ושיילינן מאי טעמא ואמרינן משמיה דרב הונא מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומת א"נ דנפל מאיגרא ומת וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא ולא עדיף מת מחמת מגפה מנפל מאיגרא ומת דהוי קטלנית ופוסקי ההלכות כתבו הדין סתם ולא חילקו אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח שיש טעם נכון להקל במת מחמת מגפה יותר מנפל מאיגרא ומית שזה לא הכניס עצמו למקום הסכנה והעומד במקום שיש מגפה מכניס עצמו למקום סכנה ואין מיתתו מחמת מזל אשתו למה"ד למי שנכנס למלחמה ונהרג או מי שהרג את עצמו וכי נאמר בזה שמזל אשתו גרם. תדע דלא עדיף מזל אשתו ממה שנגזר עליו שיחי' ע' שנה ואם עמד במקום סכנה ומת נתבטלה הגזרה ועל כיוצא בזה נאמר ויש נספה בלא משפט ואמרו שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ומקרא מלא דבר הכתוב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר וכתיב לך עמי בא בחדריך וגו' וארז"ל דבר בעיר כנס רגליך ורבים כאלה וכ"ש שלא נאמר בזה שמזל אשתו גרם שימות כיון שהוא הכניס עצמו למקום סכנה כמי שירד למלחמה או כהורג עצמו ותו שאנו רואין בעין שהבחורים מתים במגפה יותר מהנשואין וכמו שהבחורים אינם מתים מחמת מזל הנשים כן הנשואין אינם מתים מחמת מזל נשותיהם וריב"ש ז"ל נשאל על זה והשיב ז"ל עובדי טובא ידענו שנעשה כזה להקל וחכמי הדור לא היו מוחין בידם ונ"ל סמך להקל מההיא דתנן פרק המקבל המקבל שדה מחברו ואכלה חגב וכו' והכי נמי איכא למימר בקטלנית דקי"ל טעם האסור משום דמזל גורם דכיון שהיא מכת מדינה אין לומר דמזלה גורם. ומ"מ צריך שתהיה המגפה חזקה שרוב אנשי העיר ימותו כההיא היכי דמי מכת מדינה אמר רב יהודה כגון דאשתדוף רובא דבאגא והלכתא כרב יהודה וכמו שפסק הרב אלפסי בהלכות או איפשר דדיינינן ליה כדבר כההיא דתנן במס' תעניות אי זהו דבר עיר המוציאה חמש מאות וכו' ואני אומר כי על טעם זה האחרון יש לסמוך דטפי אית לדמותה לדבר ולא לאותה דאשתדוף רובה דבאגי ואם יש לדמותה היינו שרוב המתים באותו זמן ימותו במגפה א"נ שרוב הנולדים מזמן המגפה שעברה עד זו המגפה מתו במגפה זו שהרי אותם שהוכו ונצולו או אותם שלא הוכו כלל במגפה שעברה אינם בכלל זה כאשר ראינו בעינינו כי אותם אשר עברו עליה מגפות אינם מסתכנים אלא א' מני אלף הגע עצמך היו בההיא באגא זרעים שלא היו ראויות להשתדף וכי נאמר דשאר הזרעים אשר הם ראויות להשתדף לא נלך בהם אחר הרוב שבהם מבלי הצטרפות אותם שאינם ראויות להשתדף אלא ודאי הדבר ברור שאין הולכין אחר הרוב אלא באותם הראויות להשתדף אף בנדון דידן נמי אין הולכים אחר הרוב אלא באותה הרגילים למות במגפה וקרוב מאד אצלי שלא היתה כוונת ריב"ש ז"ל שימותו רוב הנמצאים בעיר אלא או רוב המתים או רוב הרגילים למות במגפה ואפי' תימא שדעתו היה כפי הנראה מפשט לשונו מ"מ על הטעם השני יש לסמוך ולא על הראשון והטעם לפי שבעיקר הדין איכא מאן דפסק כרשב"ג דבתלת [זימני] הויא חזקה ואפי' למאן דפסק כרבי ואיכא מאן דפסק דטעמא הוי משום דמעין גורם ונפל מאיגרא ומית לא הויא קטלנית וכ"ש מי שהכנים עצמו לסכנה ולפיכך יש לנו להקל בדבר ומטעם זה נעשו בה מעשים הרבה ולא מיחו בידם חכמי הדורות ואפילו בקטלנית גופה נהגו בה התר ואין מי שימחה בידם וכבר כתב מהר"ר ישראל על זה וגם הוא מודה שיש סמך להקל בנ"ד מההיא דפרק המקבל והם ז"ל לא אסיקו אדעתייהו הטעם אשר כתבתי למעלה שאין תלוי במזל האשה אם יכניס עצמו בסכנה ומקום הניחו לי. הילכך רואה אני שאם מתו שני בעליה בדבר ודאי וכ"ש אם מת אחד מהם בדבר שאינה קטלנית ומותרת לינשא לשלישי ומ"מ מודה אני שאם מתו שלשתם במגפה דחזקה גדולה היא ולא תנשא לרביעי והבו דלא לוסיף עלה וראיתי בירושלם באשה שמתו ג' בעליה בחולי דעלמא והלכה ונשאת לרביעי ואמרתי לו באותה שעה שיכין תכריכיו ולא עברו עליו ב' חדשים עד שמת וחיי לרבנן שבק וכל מה שכתבתי הוא בתנאי שנדע בודאי שמת מחמת הדבר כגון שהיה לו מורסא או קרבונק או אות מאותות הדבר אבל אם יש ספק בדבר אזלינן לחומרא דספק סכנתא היא והנראה לעניות דעתי כתבתי: