שו"ת רדב"ז/תרפ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
< שו"ת רדב"ז
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שכתב הר"ן בשם ר"ח בפרק המצניע על פלוגתא דר' אליעזר ורבנן על מתני' דהנוטל צפרניו זו בזו וכו' וז"ל כתב ר"ח ז"ל מדמפרשי רבנן טעמא דר' אליעזר (שמא) [ש"מ] הלכת' כוותיה ויש מי שחולק דהלכתא כחכמי' דאמרי משום שבות ומאן דאמר כר' אליעזר עדיף טפי דאיסורא דאורייתא הוא ולחומרא עבדינן עכ"ל ז"ל וק"ל דלא שייך למימר לחומרא עבדינן כיון דרבנן נמי אסרי ועוד מאי קאמר משום דאסורא דאורייתא הוא הלא זהו המחלוקת אי מתסר מדאורייתא או מדרבנן:

תשובה כבר קדמך בעל בית יוסף ותו קשיא וכי משום דהוי איסורא דאורייתא וראוי להחמיר מקילין בנפשות וקטלינן ליה אי הוי מזיד לכך נ"ל שלא היתה כוונת הרב ז"ל לומר אלא שיפה אמר מי שפסק כר' אליעזר והוי איסורא דאורייתא וכל ספק שיולד אזלינן ביה לחומרא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא. הא כיצד ספק נטל א' ספק נטל שתים ספק לבנה ספק שחורה ספק לעצמו ספק לחברו בין השמשות ספק יום ספק לילה וכן כל כיוצא בזה בכל הספקות לדעת רבנן אין כאן איסור תורה כיון דעביד ביד ולא בכלי לדעת ר' אליעזר הוי ספיקא דמלתא דאורייתא וחייב להביא חטאת ויתנה בכל קרבן הבא על הספק ואם היה שם איסור קבוע מביא אשם תלוי בדינו. ונפקא מינה נמי לענין צפורן שפירש רובה כלפי מעלה דלדעת רבנן כיון דאין איסור תורה מותר ליטלן לכתחלה ביד ולא בכלי ולדעת ר' אליעזר כיון דאפי' ביד איכא איסור תורה יש להחמיר ולא יטול אותם אפי' שפירשו רובן אין כאן מלאכה גמורה של תורה. ואם לא פירשו רובן אפי' מצערות אותו איכא חיוב חטאת כי לא מפני צערו נתיר לו לעשות מלאכה גמורה בשבת דלא שאני ליה לר' אליעזר בין יד לכלי וכן נפקא מינה לחתוך יבלת במקדש ביד דלרבנן מותר דלא אסרו שבות במקדש ולר' [אליעזר] אסור דאיכא מלאכה גמורה ולא התירוה במקדש. כללא דמילתא דכוונת ר"ח ז"ל לומר שכל הדברים הנמשכים ממחלוקתם ראוי להחמיר בה כיון דאיכא איסור תורה: