שו"ת רדב"ז/תרעט
שאלה כתוב בספר שמואל וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול וגו' דדרשו רז"ל השוק והאליה והקשה אחד איך היה זה והרי הם היו אוכלים זבחי שלמים והאליה לגבוה. ותירץ המתרץ דמקולי במת יחיד הוא כמו שמצינו שזר מקריב בבמת יחיד וכן עולה נקבה כשרה בבמת יחיד דכתיב ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה ועלה כתיב ושמואל לא היה כהן וכן דברים אחרים כדאיתא בסוף זבחים. והשיב המקשה דבר זה צריך ראיה מדברי רז"ל שתהא האליה של קדשים מותרת להדיוט בבמת יחיד שלא נוכל להתיר להדיוט מדעתנו בלי ראיה דבר שהוא לגבוה וכמו שאומרים בגמרא היכא דאיתמר איתמר וכו' ואחרים תירצו שאע"פ שאוכלים שלמים לא היה אסור להם לאכול עמהם חולין שנעשו על טהרת הקדש ואותה בהמה היתה חולין ועשה שמואל זה לכבוד שאול להאכילו דבר חשוב דהיינו האליה שראוייה בקרבן לגבוה שבודאי היו אוכלין פת עם הבשר של שלמים ומה לי פת מה לי תבלין מה לי בשר אחר שהוא חולין אין שום איסור בדבר מה שאין כן בתירוץ הראשון להתיר האמורין של קדשים להדיוט מבלי ראיה שהאליה מכלל האמורין היא. ואחרים תירצו כך וז"ל אמרינן בפ' אין מעמידין וירם הטבח את השוק וגו' ר' יוחנן אמר שוק ואליה מאי והעליה דמסמכא שוק לאליה ר' אלעזר אומר שוק וחזה מאי והעליה דמחית לה לחזה עלויה דשוק כי בעי אנופי ומנפי ליה ור"ש בר נחמני אמר שוק ושופי מאי והעליה דשופי עלויה דשוק קאי. וק"ל דבין למר ובין למר ובין למר למה אמר הכתוב והעליה יאמר למר והאליה ולמר והחזה ולמר ושופי. אלא צ"ל בין למר ובין למר שבא להראות לנו לאפוקי מתירוץ השני דהיינו שלא לומר שהיה עמהם חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו' ועשה שמואל זה לכבוד שאול וכו' אלא דה"ק והעליה ר"ל שהיה הכל משלמים דהיינו העליה שעל אותה השוק עצמה ועוד אם היה עמהם חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו' ועשה שמואל זה לכבוד שאול א"כ למה נתן לו לאכול השוק דמה חשיבות יש בשוק וע"כ צ"ל דתירוץ הראשון עיקר וא"ת א"כ למה לא הוזכרה האליה עם שאר קולות של במת יחיד וי"ל משום דלא פסיקא לפי שאינה שוה בכל הבהמות כמו שמפרק לקמן שהרי בגדי לא שייך קולא דאליה שהרי אין אליתו של גדי קריבה. ומה שנראה לע"ד שנוכל לומר דמה שא"ר יוחנן שוק ואליה דהיינו אליה של גדי היתה שהיא ג"כ חשובה כדמשמע בגמ' פ"ק דפסחים מי קא ספו לך מאליה ופרש"י כלום נתנו לך אלא מן הכחוש שבו וכו' ומפרשין התוס' באליה מי קספו לך אע"ג דגדי אין אליתו קריבה רוב פסחיהם היה של טלה עכ"ל משמע מלשון התוס' דאפי' האליה של גדי היא ג"כ חשובה ומ"מ אינה קרבה וע"כ א"ר יוחנן ששם אותו האליה מהגדי לפני שאול לפי שהוא היה מותר לאכול והיה ג"כ חשוב כדלעיל ע"כ:
ושאלת אודיעך דעתי בשאלה זו:
תשובה הטעמים אשר אמרו בה לא נתחוורו אצלי ויש בהם קושיות כי הטעם הראשון שלא היו מעלים אליה לגבוה בבמה קטנה ג' ברייתות יש בסוף זבחים דתנו בהו מה בין במה גדולה לבמה קטנה ולא נזכר זה כלל ובחדא מינייהו תני אין בין ובאידך תני דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה ובכלן לא נזכר חילוק אליה. ותו דרש"י ז"ל הקשה בפרק אין מעמידין וז"ל ולא הוה חזה ושוק דידהו לכהן דבמה קטנה הוה וקיימא לן בפ' בתרא דזבחים חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה. ואם איתא גבי אליה הוה ליה לאקשויי ולתרוצי דאליה לא הות קריבה אלא בבמה גדולה וטעמא דחזה ושוק בעי תנופה וכתיב בהו להניף תנופה לה' וא"כ אליה דלא בעיא תנופה פשיטא דנוהגת בבמה קטנה וממה שכתבנו קושיא גם על הטעם הב' שהיו חולין שנעשו על טהרת הקדש דא"כ מאי קשיא לרש"י ז"ל מחזה ושוק והלא חולין היו ואין לכהן בהם כלום. ותו שלא היה כבוד שאול שיאכלו שאר הקרואים קדשים והוא יאכל חולין. גם הטעם הג' שאמרו דגדי היה הזבח שאין אליתו קריבה דחוק דמאי רבותיה דשאול שנתנו לפניו מנה יפה זנב הגדי והלא פחיתות היה כי רוב המפשיטים מניחים אותו עם העור. ותו דלא מצינן בכתוב שקורא אותו אליה אלא זנב נקרא ולפיכך הוצרכו התוס' לתרץ דרוב הפסחים טלאים היו משמע בהדיא כי זנב נקרא אליה. ומה שנ"ל בתירוץ הקושיא דפליגי אמוראי אם הזבח היה חולין או שלמים כי ר' יוחנן דאמר שוק ואליה סובר שהזבח היה חולין ומה שכתוב כי הוא יברך הזבח היינו ברכת הלחם וכן פירשו מקצת מפרשים ומה שהוזכר הבמה לא שהיו מקריבין הזבח בבמה אלא שם היו מתקבצים הקרואים לאכול לכבוד האכסנאים וכל זביחת בהמה אפי' חולין נקרא זבח ור' יוחנן דחק אותו לשון והעליה דמשמע מה שעל השוק והוא דבר חשוב ומנה יפה והוא האליה ולפיכך סובר דלאו הוו שלמים ומה שלא כתב בהדיא השוק ואליה משום דהוה משמע השוק בפני עצמו והאליה בפני עצמה ומש"ה כתב והעליה כלומר עם מה שעליה מחובר כדי שתהיה מנה יפה טפי ור' אלעזר ס"ל שלמים היו ולפיכך א"א לפרש אליה כפשטה אלא שוק וחזה שהם מנה יפה שכן היתה מנת הכהנים וס"ל דחזה ושוק לא היה נוהגין בבמה קטנה. ור' שמואל בר נחמני ס"ל דאע"ג דאין חזה ושוק נוהגת בתורת חיוב בבמה קטנה לא היה מכבד שמואל את שאול לקחת מנת הכהנים לתת לפניו שאע"פ שלא היה חיוב בדבר מ"מ לא היה שמואל משנה ממה שעושים בבמה גדולה כיון שיש בו הפסד לכהנים ומש"ה אמר מאי והעליה שוק ושופי וכו' והנראה לעניות דעתי כתבתי: