שו"ת רדב"ז/תרעח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה על לאה אלמנת יעקב נתפשרה בשטר עם ראובן חתנה ושמעון חתן בעלה לתת לכל אחד מהם סך חמשים זהב כדי שיניחוה למכור מקרקעי בעלה וליטול כתובתה כי לא נמצא בידה שטר כתובה וגם מחלו לה שבועת האלמנה. עוד כתוב באותה פשרה איך נתחייבו ראובן ושמעון הנזכר כשיגבו החמשים זהב אשר נתנה ביד כל אחד שטר מחמשים חמשים לגבות כל אחד יתן לה ארבעה זהב שלש שנים רצופות שעולים לכל אחד י"ב זהב ויהי בצאת נפשה צותה תנו ט"ו פרחים לצדקה וחמשים זהב לראובן חתנו וכל מטלטלי ולשמעון חתן בעלי חמשה זהב ועתה הוציא ראובן אותו שטר פשרה ותבע משמעון אותם הי"ב זהב שכבר גבה החמשים. השיב שמעון יש לי עד אחד שמחלה אותם אלי בחייה בשעת הפשרה אמרה לשמעון מעתה הם מחולים לך אבל הניחם לכתוב בעבור חתני ראובן כי הוא לקח כל ממון בעלי עוד אני שואל אם יוכל שמעון לומר אם לא מחלה אותם איך הניחה לי החמשה זהב היה לה לומר תנהו לשמעון מהי"ב חמשה. זאת ועוד אחרת כי לא אמרה שיקבלם ראובן כמו שאמרה על החמשים והמטלטלין א"כ גלה דעתה שודאי מחלה כאשר מעיד העד:

תשובה אין הולכין בממון אחר אומדנא אפי' היכא דמוכח כי ההוא דגמל האוחר בין הגמלים דפליגי ר' אחא ורבנן ופסק הרמב"ם ורוב הפוסקים דאין אומרים שזה הרגו ופטור ואע"ג דאיכא מאן דפסק כרבנן ואומרים שזה הרגו וחייב הנ"מ באומדנא דמוכחא טובא כי הך פלוגתא אבל בנ"ד דליכא אומדנא דמוכח כולי האי כ"ע מודו דלא אזלינן אבתרה דאפילו תימא שהיה בדעתה למחול אינה מחילה עד שתאמר בהדיא אני מוחלת הילכך גובה הי"ב פרחים שהרי אם מודה ראובן שמחלה אעפ"י שלא היו שם לא עדים ולא קנין הויא מחילה דלא אברו סהדי אלא לשקרי וקי"ל מחילה אינה צריכה קנין תדע דלאו אומדנא דמוכח היא דדילמא בשעת צואתה לא היתה יודעת שגבה שמעון החמשים פרחים ומה שלא אמרה בהדיא על הי"ב פרחים שהם לראובן הרי שטר הפשרה בכלל המטלטלין ולא שאני תולה הדין בזה שאפי' היתה יודעת שגבה שמעון החמשים פרחים לא הויא אומדנא דמוכח ואפי' תהיה אומדנא דמוכח על הרמב"ם יש לנו לסמוך שכן נהגו בכל המלכות הזה ואפי' תרצה לומר דהיכא דאיכא אומדנא ועד אחד מצטרפים לאוקומי ממונא בחזקת מאריה הנ"מ היכא דאיכא אומדנא דמוכח אבל בנ"ד ליכא אומדנא דמוכח ואפילו לאצטרופי לא חזיא ומ"מ להתלמד במקום אחר כיון דאומדנא לחודה לא אזלינן אבתרה לא מצטרפא עם העד לדעת הרב ז"ל דלשבועה קם ולא אחר ואלו היה בנ"ד אומדנא דמוכח היה קרוב לפסוק הדין כאותם שפסקו דאזלינן בתר אומדנא דמוכח כיון דאיכא עד א' דמסייע לאומדנא. אבל כיון דליכא אומדנא דמוכח כאשר כתבתי הדבר ברור שהדין עם ראובן ואם יטעון שמעון אתה יודע שמחלה ישבע ראובן שבועה של תורה להכחיש את העד. והנראה לעניות דעתי כתבתי: