שו"ת רדב"ז/תרעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך על מעשה שהיה בשבת שנתקבצו לפקח על עסקי רבים לדבר מצוה והיו כתבים שהיו צריכים לקרוא בהם מונחים בתוך קסת הסופרים הנקרא דוה בערבי והוא כלי שיש בו בית קיבול לדיו ובית קיבול לקלמוסים ובית קיבול לנייר ולכתבים והכיסוי שלו מהודקי אי אפשר לפתוח לקחת ממנו דבר אם לא יטלטל את כל הכלי ונפל מחלוקת אם מותר לטלטלו לקחת את הכתבים אשר היו צריכים להם לפקח על עסקיהם ומקצת חכמים אמרו שהוא כלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלו וקצת אמרו שדומה לההיא דכלכלה שיש בה פירות והאבן בתוכה דמנערה עד שיפול האבן והכא נמי ינער את הכלי עד שיפלו הכתבים ולא יטלטל אותה ורצית לדעת דעתי בזה:

תשובה מי שאמר שהוא כלי שמלאכתו לאיסור לא אמר כלום דלא אמרינן הכי אלא בכלי שהוא עצמו עושה מלאכת האיסור כגון הקלמוס וקורנס ויתד של מחרישה וכיוצא בזה אבל הקסת אשר אמרת אין עושין בו מלאכה אלא הוא בית קיבול לדברים שהם לצורך הכתיבה ואפילו לפי דעתו שהוא כלי שמלאכתו לאיסור מותר היה לטלטלו דקי"ל בין לצורך מקומו בין לצורך גופו של האדם מותר לטלטלו ואין לך צורך גופו של אדם יותר מזה שהוא לקחת הכתבים שבתוכו וכ"ש לדבר מצוה ולצורך רבים שהרי כמה דברים התירו ז"ל משום דהוו צורכי רבים או לדבר מצוה אבל קושטא דמילתא דאין קסת הסופר כלי שמלאכתו לאיסור גם אותם שאמרו דהויא כההיא דכלכלה מלאה פירות לא כיוונו להלכה דהתם איירי בכלכלה שאין לה כיסוי וע"י ניעור תפול האבן שהוא המוקצה אבל בנ"ד אפילו ינער אותה כמה פעמים לא יפלו הכתבים כיון שהוא מכוסה ואדרבה אפשר וקרוב שישפך הדיו ויפסדו הכתבים ואי דמיא להך דכלכלה להאיך דמלאה פירות דמטנפי דמיא ומותר לטלטלה. אבל קושטא דמילתא דהוי כי הך דמטלטלים כנונא אגב קיטמא אע"ג שיש בה שברי עצים מוקצים וקיטמא חזי לכסויי ביה טינופא ולא הוי מוקצה כגון שהוסק מערב שבת וכיון שנעשה בסיס לדבר המותר והאסור מותר לטלטלה והכא בנ"ד נמי הכתבים שהם לצורך רבים הם העיקר והחשוב ונמצא שנעשית הקסת בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ודבר המותר הוא העיקר ואע"ג דכתב הרב ז"ל בההיא דכנונא משום דהוי כגרף של רעי כבר השיגו עליו רבים ואני בעוניי תרצתי בתשובה אחרת דנקיט הרב טעמא דגרף של רעי שהוא טעם כללי אפילו אם היה האפר ג"כ מוקצה וכגון שהוסק בשבת אבל לעולם מודה הרב שאם היה האפר מוכן לא צריכינה לטעמא דגרף של רעי והאי דכנונא בע"כ איירי שאינו יכול ליטול את האפר לבדו אפילו אם ישליך אותו מן המחתה דאם יכול ליטלו למה מותר לטלטל דבר האסור וגם ההיא דכלכלה מלאה פירות קשיא אלא ודאי בשאינו יכול ליטול את האפר לבדו מיירי והכא בנ"ד נמי אינו יכול ליטול את הכתבים שהרי הקסת מכוסה ומהודק שא"א לפתחו אם לא יטלטל את הכלי כלו ולפיכך מותר לטלטלו. וגדולה מזו התיר הרשב"א ז"ל בתשובה שק שיש בו כיס של מעות כמו כנונא אגב קיטמא וכן התיר מהר"ם לטלטל תיבה שיש בה אוכלין ומעות אם המעות אינן עיקר והדבר ברור דאוכלין לאו דוקא כיון דיליף מההיא דכנונא אגב קיטמא וכל זה ברור הוא אבל מה שיש לדקדק בהאי עובדא אם יכול לפתוח ולטלטל את הקסת במקומה דוקא ולקחת מה שהוא צריך ולהניחה במקומה או דילמא מותר לטלטלה ולהביאה לפניו ולפתחה שם משום דהוי טלטול שלא לצורך. ומסתברא לי שאף זה מותר ואמינא לה דכלי שמלאכתו לאיסור שמטלטלין כדי לישב במקומו אין צריך לשומטו מיד ומניחו במקומו אלא כיון שטלטלו לצורך מקומו מניחו באי זה מקום שירצה וכן כתב בעל המגיד בפ' כ"ה בשם המפרשים וכן כתבו התוספות והר"ן ז"ל ובנדון דידן כיון דא"א לפתוח ולקחת הכתבים אם לא שיטלטל את הקסת מותר לטלטלו להדיא ולהביאו לפניו ותו כיון דאיכא צורך מצוה וצורך רבים אין מדקדקין בטלטולו שמא יתרשלו בדבר. כללא דמילתא איני רואה טעם לאסור טלטול הקסת שנעשה בסיס לדבר האסור והמותר בהצטרפות ב' תנאים שא"א ליטול את ההיתר אם לא יטלטל גם את האיסור ושהיה ההיתר חשוב ועיקר כנ"ד: