שו"ת רדב"ז/תרעג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה יורנו מורנו דין רחל היה לה חזקת בית כולו מעלה ומטה והיתה דרה בו ואח"כ מכרה החזקה ההיא לעכו"ם שהמלך שלו וזמן המכירה הנזכר בי"א לאלול וקבלה עליה לצאת מהמלך הנזכר לסוף ששים יום מזמן המכירה הנזכר בקנין שלם ובשבועה. ובשבעה לתשרי שלאחריו קנה ראובן החזקה ההיא מהעכו"ם הנזכר וכתב לו שטר מכירה ושמעון היה דר בעלייה אחת מהמלך הנזכר מהימים אשר היתה חזקת הבית הנזכר של רחל ועד אחר שקנה ראובן הנזכר החזקה מהעכו"ם הנזכר אך היה פורע שכירות העלייה לראובן הנזכר ימים רבים. וגם ראובן הנזכר היה דר בחלק מהמלך הנזכר מהימים אשר היתה החזקה הנזכר של רחל ועתה בא ראובן הנזכר להוציא את שמעון מהעלייה הנזכר מכח החזקה שהוא שלו ושמעון טוען שהוא בן המצר לקנות החזקה ההיא כיון שהיא דר בה קודם שקנאה ראובן מהעכו"ם הנזכר. ועוד טוען שכיון שהיה דר בעלייה ההיא אחר שקנה העכו"ם הנזכר החזקה מרחל הנזכרת קודם שיקנה אותה ממנו ראובן החזיק בחזקה ההיא וקנאה ואין לראובן בה כלום. יורנו מורנו הדין עם מי. וגם אם נאמר שהיה צריך ראובן ליטול רשות משמעון לפי שהוא בן המצר כנזכר אם טוען ראובן כבר נתן לי רשות ושמעון אומר להד"מ על מי מוטלת השבועה יורנו המורה ושכרו כפול מן השמים:

תשובה הדין עם ראובן חדא כיון דמעלה שמעון השכר לראובן משמע דמודה לו שהחזקה היא שלו וכן המנהג במצרים שהדר בבית מעלה השכר לבעל החזקה והוא פורע לעכו"ם. ותו כיון דראובן היה דר בבית גם הוא בן המצר וקיי"ל אחד מבני המצר שקדם וקנה זכה ואין שאר בני המצר מוציאין מידו והכי איתא בגמרא הני ד' בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין זביניה זביני וכתבה הרב פי"ב מהלכות שכנים וראובן ושמעון הם בני המצר של חזקה זו שאין להם בגוף הקרקע כלום. ומה שטען שמעון שכיון שהיה דר בעלייה קנה החזקה אינה טענה דחזקה לקרקע שמענו אבל חזקה לחזקה לא שמענו והבו דלא להוסיף על התקנה ותו דהפוכי מטרתא למה לן שהרי ראובן חוזר על העכו"ם והעכו"ם חוזר על שמעון ולוקח ממנו מעות החזקה. וכתבתי זה לפי שכתבת ואין לראובן בה כלום משמע שרוצה לסלק שמעון את ראובן בלא דמים מכח טענה זו. ואם יתברר ששמעון הוא בן המצר ולא ראובן ישבע ראובן שנטל ממנו רשות לקנות ועומד בשלו דלעולם אין מסלקין אותו אלא בראיה ברורה שמביא בעל המצר וכן כתב הרב בפרק הנזכר והטעם כיון שאין הדבר מדינא אלא משום ועשית הישר והטוב וזה נ"ל פשוט עד שתודיעני טעם החולקים: