שו"ת רדב"ז/תרעא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה מעשה היה בעזה בראובן שמת והניח שתי נשים ויש נכסים תחת יד כל אחת מהם ויש נכסים אחרים שהם ברשות היתומים ואין שתי הכתובות שוות ואחת קודמת לחברתה ולפי שלא היה שם חכם שאלו כיצד יתנהגו בגביית כתובותיהן:

תשובה כבר נהגו לכתוב בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקני נמצא לפי תנאי זה חזרו המטלטלין להיות כמו הקרקעות ויש בהן דין קדימה לפיכך כל הנכסים שקנה קודם שנשא את השנייה לא נשתעבדו לה ואפי' תפסה אותם מוציאין מידה ומנכין לראשונה ואם אין שם נכסים אחרים מפסיד השנייה. וכן נכסי צאן ברזל או נכסי מלוג כל אחת נוטלת את שלה אפי' תפסה אותם חברתה מוציאין מידה ושאר הנכסים כלם בחזקת היורשים שכל מה שהאדם מניח בביתו בשעת מותו הכל בחזקת היורשים ואין יוצא מחזקתם עד שיקנו אותם באחת מדרכי הקנין ובלבד שיתכוין לקנות אבל האשה המשתמשת בכלים של בעלה בתוך ביתה אע"פ שהיא מגבהת אותם אין זו תפיסה עד שתגביהם לשם קנין או שמוציאם מן הבית לשם קנין או שהגביה ב"ד או שתפסה אותם בחיי הבעל לכתובה וכגון שאמרה בהדיא לכתובתי אני תופסן. וכל אחת מאלו הנשים אם תפסה באחת מהדרכים אשר כתבתי תפיסתה תפיסה בנכסים שקנה הבעל אחר שנשא את שתיהן דכיון דשעבוד שתיהן שוה דקי"ל אחרון שקדם וגבה מה שגבה גבה ומה שתפס תפס ומשלימין לה כתובתה משאר הנכסים ואם לא הספיקו הנכסים לתשלום הכתובות אותה שהפסידה הפסידה ואין מוציאין ממה שתפסה חברתה. ואם לא היתה שם תפיסה הראויה לקנות חזרו כל הנכסים לחזקת היתומים. וכיצד חולקות חולקים הנכסים תחלה לפי שיעור הכתובה הקטנה ונוטלת הקטנה כתובתה ומסתלקת ובעלת הגדולה נוטלת החלק שכנגד הקטנה ומשלימין לה כתובתה משאר הנכסים ואם אין שם יותר הפסידה ואם אין שם נכסים כשיעור הכתובה הקטנה שתי פעמים חולקות אותם בשוה ואם רוצות להתפרנס מתפרנסות ממה שיש תחת ידם עד שיכלה ואומרים לכל אחת חוי מה בידיכי ואין מוציאין מידה ואין משביעין אותה עד שיכלה מה שבידה ותבא לשאול משאר הנכסים. ואם אחת רוצה להתפרנס ואחת רוצה לגבות כתובתה מגבין לה אפי' ממה שתפסה חברתה תפיסה הראויה כיון שאינה רוצה לגבות כתובתה שאין לאשה מזונות במקום שיש בעל חוב. ואין בכלל זה נכסי צ"ב או נכסי מלוג או ממה שיתברר שבא מהם או תמורתם שכל אחת נוטלת את שלה בכל מקום שהוא: