שו"ת רדב"ז/תרנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ציץ החכמה נזר המזמה היושב על כסא התורה רם ונשא ושולי מעיל מעלותיו מלאים את כל הארץ אב בחכמה אב בתורה וגם זקנה ושיבה נר"ו. יורנו רבינו מאור הגולה אנוס מאלו האנוסים שמפורטוגל בא על שפחת אחרים והוליד ממנה שם בפורטוגל בת כפי הנשמע מפי האנוסים עצמם וגדלה הבת והביאה גבירתה לא"י ובעת פטירת הגברת צותה שמנכסי עזבונה יותן לזאת הנערה ארגז מלא מטלטלין וחצי בית לנדונייתה וישיאוה לפי כבודה ואחר זמן חלתה הנערה ובעת פטירתה נתנה במתנה גמורה כדת וכהלכה לשמעון אותם המטלטלין וחצי הבית הנזכר שהיו מוכנים בידה לנדונייתה ועל שהיו מפקפקין הקוברים ולא היו רוצים לקוברה שהיו חוששין אולי לא היתה משוחררת ובאו עדים לפני ב"ד שנמצאו שם כעת בעיר לאגוש והעידו בתורת עדות וזהו טופס קבלת עדותם אות באות. הן זאת כי בפנינו ב"ד חותמי מטה בהיותנו יתבין במותב תלתא באו לפנינו היקרים ונכבדים כ"ר יוסף פודנירו וכ"ר משה הלוי יצ"ו והעידו בתורת עדות על נפשם ועל יהידותם איך ידוע וברור אצלם בודאי שהנערה קלארה בת ריקה שפחת הזקנה מרת לידיסייא חלוטה עם היותה בת שפחת מרת לידיסייא הנזכר היתה משוחררת והיתה גבירתה הנזכר משיאתה לבן חורין כמשפט הבנות המשוחררות וכן בעת מיתתה צותה שישיאוה לפי כבודה מעזבון נכסיה כאשר כתוב באורך בצואתה שעשתה והיה זה יום ד' ז' ימים לחדש תמוז שנת השט"ו ליצירה פה צפת תוב"ב ולראיה חתמנו שמותינו פה והכל שריר וקיים. עוד קבלת עדות אחר ביום ד' י"ד יום לחדש תמוז משנת השט"ו ליצירה בהיותנו יתבין במותב תלתא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא בא לפנינו הישיש היקר כ"ר משה עאטיאה יצ"ו והעיד בתורת עדות על נפשו כמי שמעיד לבני ב"ד הגדול שבהיותו במלכות פורטוגאל בעיר לאגוש בא אנדריאה לואיש ואמר למרת לידיסיאה חאלוטה בת שפחתך ריקה הנקראת ככה עתה ביהדות והבת נקראת עתה ביהדות קלארה ואמר לה בת שפחתך הנזכר כבר את יודעת שהיא בתי שנתעברה שפחתך ממני הא לך דמי פדיונה ותצא לחירות ואז קבלה ממנו שלשים טושטוניש ומהם קנתה מרת לידיסיא הנזכר תמורת בת שפחתה נער כושי והיו קוראים אותו דרך שחוק דומינגילייו. עוד אמר כ"ר משה הנזכר שכשבא לשדך את עבדו בן שפחתו פה צפת תוב"ב עם הנערה קלארה הנזכר הצריכו החכם השלם כמהר"ר יוסף סאגיש זלה"ה גט שחרור לישא את הנערה הנזכר מפני שהיה נושא אותה והוא היה עבד ואח"כ שדך אותה והיתה משודכת עמו כמו ג' שנים או יותר ולהיות כל זה אמת שכך העיד בפנינו חתמנו שמותינו פה לראיה והכל שריר וקיים:

והנה יראה שהיתה משוחררת מכמה פנים האחד העדים שהעידו בבירור ששחררוה והעד שראה שקנו אותה בפניו כדי שתצא לחירות כנזכר ועוד מה שנמצא כתוב בקבלת עדות שהחכם מוהר"ר יוסף סאגיש זלה"ה הצריך לארוס גט שחרור להנשא לה ודאי שחקר ודרש שהיא היתה משוחררת. ועליו להאיר עינינו אם מתנתה מתנה או יהיו זוכים בנכסיה כנכסי הגר שהאומר פלוני עבדי עשיתי אותו בן חורין נאמן וגברתה של זאת הנערה צותה בעת פטירתה שישיאוה עם ישראל מיוחס מנכסיה ועליו להאיר עינינו להוציאנו מאפלה לאורה ושלום מורנו ורבינו יגדל לעד אמן:

תשובה הבת הזאת קלארה בחזקת שפחה היא וכל נכסיה בחזקת יורשי גבירתה ואין מתנתה כלום דמה שקנה עבד קנה רבו עד שיביאו ראיה גמורה שנשתחררה ועדות העדים אינו כלום. והטעם מבואר פרק יש נוחלין אמתניתין דהאומר איש פלוני בני בכור וכו' וכתבה הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות עדות עיין עלה. גם עיין בתשובות ריב"ש ז"ל גם העדות בעצמה אינה מבוררת ואם מפני שגבירתה היתה רוצה להשיאה לבן חורין נשי לאו דינא גמירי וכ"ש הני נשי תדע שהרי צריכה גט שחרור ובעודם בגיות לא היו כותבים גט שחרור ומלשון צואת גבירתה לא משמע ששחררה אותה ואם מפני שנתנה לה נכסים לצורך נדונייתה לא כלום הוא כיון שלא כתבה לה כל נכסיה. ואי מפני שהצריך כמה"ר יוסף גט שחרור למשדך שמא לא סיימוה קמיה ולא ידע את מי משדך ואפי' את"ל דידע שמא בשעת הנשואין היה חוקר ודורש בדבר. ותו דמשום אומדנא כי האי לא מפקינן ממונא מחזקת מריה לכ"ע. ותו דמקום הניח לאחרים. ואי מטעם שב"ד קבלו עדות העדים הני לא דקדקו בדבר אלא להפיס דעת הקברים קבלוהו שהרי לא היו צריכים לה ופשוט הוא. כללא דמילתא אין זה עדות להוציא הנכסים מחזקת יורשי גבירתה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: