שו"ת רדב"ז/תרמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דאמרינן בכל דוכתא אין למדין הלכה מפי משנה ולא מפי תלמוד ויש חלוף נוסחאות שיש ספרים גורסין אלא מפי תלמוד על אי זה גרסא נסמוך:

תשובה אע"ג דשתי הגרסאות עולות לדרך אחד כאשר אני עתיד לבאר בע"ה מ"מ הגירסא של התלמוד הבבלי היא ולא מפי תלמוד. והנה בפרק יש נוחלין ת"ר אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידמה. ותו גרסינן במסכת נדה פרק שמאי ולימא הלכה כר' אליעזר באחורי כלים אלא הא קמ"ל שאין למדין הלכה מפי תלמוד וכן היא גרסת רש"י עלה דההיא דנדה וגרסת רשב"ם עלה דההיא דבתרא וגרסת התוספות שלהי פרק החולץ וגרסת רבינו יהונתן פרק מי שהוציאוהו. וכיון דברייתא היא ע"כ לא איירי בתלמוד של האמוראים. ואע"ג דלא גרסינן בכל הני אין למדין הלכה מפי משנה בהדיא ממילא משתמע בההיא דנדה ואפשר דמשום האי טעמא כתב הריא"ף בכל דוכתא דהא קיימא לן אין למדין הלכה מפי משנה ולא מפי תלמוד ולא כתב דתניא אין למדין וכו' משום דלא תני בה בהדיא לא מפי משנה אלא דילפינן לה מהך סוגיא דנדה. וכתב רש"י ז"ל עלה דהך דנדה וז"ל הא קמ"ל מדאצטריך למימר בהו הלכה ש"מ אין למדין הלכה מפי תלמוד מפי משנה וברייתא ששנויה בהם הלכה כפלוני אין למדין מהם שהאמוראים אחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בוריה אבל הראשונים לא דקדקו איש בדברי חברו אלא כל אחד מה ששמע מרבו מלמדה לתלמודיו שמועה כמו שהיא והיא היתה נקראה משנה וברייתא והיה נותן לבו לתת טעם לשמועתו זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם אחר כד"א ליגמר איניש והדר ליסבר ואותה סברא היתה נקראת תלמוד בימי התנאים ומשנה ששנויה בה פסק הלכה מסברת תלמוד שלהם נשנית ואין למדין הימנה ע"כ. ויש בכלל זה ג"כ שאין למדין הלכה מפי תלמוד כלומר מפי משא ומתן של הלכה. וכן כתב רשב"ם בפרק יש נוחלין אין למדין הלכה מפי תלמוד כלומר שאם לומד הרב למודו ואמר מסתבר טעמא דפלוני חכם אין תלמידיו למדין משם הלכה דשמא אם יבוא מעשה לידו ידקדק יותר ויראה טעם אחר לדבר. ולא מפי מעשה אם יראה רבו עושה מעשה אל יקבע הלכה בכך דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו המעשה. עוד כתב אבל אפסק דגמ' סמכינן דהוו כלהו הלכה למעשה. עוד כתב וכ"ש שיש לנו לסמוך על ההלכות הכתובות בתלמוד כמו שסדרן רב אשי דהא קיימא לן בבבא מציעא רב אשי ורבינא סוף הוראה ולמי נשאל עוד בשעת מעשה אם לא נסמוך על ההלכות הפסוקות בתלמוד כמו שסדרן רב אשי וכו' הא למדת מכל הני שגרסת התלמוד שלנו היא ולא מפי תלמוד ומ"מ הגירסא ירושלמית גרסינן הכי בתחלת פאה ר' זעירא בשם שמואל אמר אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתא אלא מן התלמוד וכתב רשב"ם כלומר אלא מן האמוראים ושמואל שהיה אמורא היה יכול לומר אלא מן התלמוד ולא כן התנאים כאשר כתבתי למעלה ונמצאו שתי הגרסאות עולות לדרך אחת ומ"מ גרסת התלמוד שלנו היא ולא מפי תלמוד. ומה שחסרה הברייתא השלים שמואל דהיינו אין למדין מן ההגדות ולא מן התוספתות ואם הוא מסכים לכללים אשר בידינו למדין: