שו"ת רדב"ז/תרלז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עוד שאלת וז"ל ילמדנו רבינו האידנא נהגו לתת המוגמר בפחמין דלית בהו קוטרא אם מותר להניח המוגמר תחת הכלים ערב שבת עם חשכה והם הולכים ומתגמרים כל היום כולו שנ"ל שלא התירו אלא בעצים דלא שייך למגזר בהו שמא יחתה בגחלים דאי מחתה פסדו דקא סליק בהו קוטרא כדאיתא סוף פרק קמא דשבת אבל בפחמין דלא שייך האי טעמא גזרינן שמא יחתה בגחלים ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שדבר בזה. אלא אדוני באהבתו וחמלתו תזל כטל אמרתו כי אנכי לא ידעתי איזה דרך ישכון אור:

תשובה הנח להם לישראל די להם מה שאסרה תורה ומה שהחמירו רבנן אלא שאתה בא להוסיף חששא על חששא דהא שמא יחתה בגחלים חששא דרבנן בעלמא היא ובטעמא כל דהו דחינן לה דהיינו דאי מחתה פסדי דקא סליק בהו קוטרא ותו דהא פחמין נמי אית בהו קוטרא שהרי בשעה ששורפין את העצים לעשות פחמים אין מניחין אותם לישרף לגמרי כדי שישאר בגחלים כח האש ומיד מכבין אותם והרי אתה רואה בעין שעולה שלהבת מהפחמים ואין שלהבת אלא במקום שיש עדיין עשן מלחות העצים וזה דבר ברור ומה שכתב רש"י ז"ל סליק בהו קוטרא של עצים לאו דוקא (א"נ) לעולם בגחלים הוא שאין דרך להניח מוגמר על העצים דולקים כי מיד יעלה שלהבת ויכלה המוגמר אלא ה"פ קוטרא של עצים שנשאר בגחלים והיינו דלא קאמר קוטרא של העצים משמע דלאו על העצים הניח את המוגמר ואף על פי שזה דבר שהנסיון מוכיח עליו מכל מקום יש ראיה גמורה מסוגיית ההלכה דגרסינן עלה דתניא לא תמלא אשה קדרה עססיות וכו' לימא בית שמאי היא ולא בית הלל אפי' תימא בית הלל גזירה שמא יחתה בגחלים אי הכי מוגמר וגפרית נמי לגזור התם לא מחתי להו דאי מחתי להו סליק בהו קוטרא וקשה להו ע"כ. ואי איתא דיש חילוק בין עצים לגחלים וההיא דמוגמר וגפרית איירי בעצים אמאי אצטריך לטעמא דאי מחתי להו סליק בהו קוטרא לישני ליה התם דבעי בישול חיישינן שמא יחתה בגחלים אבל מוגמר וגפרית לא צריך בישול ולא אתו לאחתויי כיון דבעצים איירי שפיר מתגמרי. אבל אי בגחלים איירי ניחא דאיכא למיחש שמא יחתה בגחלים להעלות המוגמר ומשום הכי אצטריך לשנויי דסליק בהו קוטרא ודוק ותשכח:

ולענין השאלה הג' לא ראיתי להטריח בה הקלמוס כי לפי פירושו של רש"י ז"ל משמע ואינו דוחק כלל דעלה דמתניתין קיימין דקתני אם יש בהם סמפונות דהיינו שוברים ואי קשיא הא קשיא דאם איתא דאיירי בשובר הכי הוה ליה למימר וכל אחד אומר שלי הוא דמדקאמר זהו שטר שלי משמע דשנים הם וכל אחד אמר זהו שטר שלי. ולפי שידעתי שאתה בקי בלשון רש"י כתבתי לך הדקדוק ותן לבך עליו ותמצא שהוא נכון ומשום הכי אני אומר דארכבה רש"י ז"ל על שני הפירושים דלפי פי' רבותיו לשון שנמצא בין שטרות דחוק דהוה ליה למימר שנמצאו אלא דאיכא למימר אגב לישנא דרב ספרא נקט הכי ולפיכך כתב רש"י שנמצא השטר כי לפי פירושו הוי שובר ולפי פירוש רבותיו הוי ממש שטר והיינו דכתב וכל אחד אומר זהו שטר שלי שזה הלשון צודק לפירוש רבותיו וכיון שיש שם שני שטרות שייך שפיר למימר זהו השטר שלי שנכתב השובר עליו ורש"י ז"ל נקט לישנא דשייך משני הפירושים: