שו"ת רדב"ז/תרלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה חכם בני ושמח לבי אשר ראה תורתו עשה פירות ופירי פירות כמוך היום שואל כהלכה וז"ל ילמדנו רבינו בפרק כל שעה אמר ר' יהודה דבר זה שאל ביתוס בן זונין לחכמים מפני מה אין עושין סריקין המצויירין בפסח וכו' וכתבה הריא"ף ז"ל וכתב בסיפא דאיכא דאמרי בגמרא ולא של נחתומין אמרו אלא של כל אדם אבל של נחתומין וכו' ופי' הר"ן ז"ל כלומר מתחלה לא גזלו בשביל נחתומין אלא בשביל כל אדם וכו' ואנכי לא ידעתי מי דחקו להר"ן ז"ל לפרש ככה ולמה לא פירש דברי הריא"ף ז"ל כפשוטן שהוא פוסק כאיכא דאמרי כמו שכתב הרא"ש בפסקיו ואם כן כדברי הר"ן ז"ל כן הוא שהריא"ף פוסק כחכמים למה הביא הריא"ף ולא של נחתומין אמרו אלא של כל אדם וכו' היה לו להביא דברי ת"ק ותו לא ע"כ:

תשובה איברא דהכי משמע פשטן של דברי הריא"ף דשל נחתומין כיון דלא שהו בהו שרו וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פסקו הגאונים ז"ל כאשר כתב בעל מגיד משנה אלא שהר"ן ז"ל דחקו דאם כן דפליגי ת"ק ואביו של ר' אליעזר ב"ר צדוק הוי מעשה לסתור דלתנא קמא הכל אסור ולתנא בתרא יש חילוק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אף על גב דרבן גמליאל ודאי פליג אתנא קמא מכל מקום עיקר המעשה הוא מה ששאל ר' אליעזר ב"ר צדוק לאביו ותשובתו ומשום הכי לא ניחא ליה לפרושי דברים כפשוטו והכי מפרש לה ז"ל אמר לו בני לא שלא כל אדם אמרו כלומר לא גזרו מתחלה בשביל כל אדם אלא בשביל נחתומין העושין למכור ומקפידין על נויין ושוהין על ציורן אבל כל אדם שרי מדינא כיון דלא שהו בהו אלא שגזרו על כל אדם אטו של נחתומין ושל רבן גמליאל לא היו של נחתומין אלא של כל אדם וס"ל דלא גזרינן של כל אדם אטו של נחתומין אבל לעולם אביו של ר' אלעזר ב"ר צדוק סבר דגזרינן ולא פליג אתנא קמא אלא הכל אסור. ולאיכא דאמרי הוי איפכא דלא גזרו בשל נחתומין אלא בשביל כל אדם ולא פליגי לישני אלא במאי דאסרו תחלה אבל לכלהו לישני הכל אסור. וא"ת מאי נפקא מינה כאשר כתב הריא"ף לישנא בתרא הכי נמי הוה מצי למכתב לישנא קמא דלא נפקא מינייהו מידי לענין דינא א"נ לא לכתוב אלא דברי תנא קמא. וי"ל דאתא לאשמעינן דעיקר טעמא הוא בשביל של כל אדם דהיינו מה שאמר תנא קמא מפני שאשה שוהה עליהן ומחמיצתן ואביו של ר' אלעזר ב"ר צדוק לא פליג אתנא קמא דקתני סתמא אין עושין סריקין המצויירין בפסח ולא מפליג בין של כל אדם לשל נחתומין ואי לא כתב מאי דאיתמר עלה דסיפא דר' אלעזר ב"ר צדוק ה"א דפליג אתנא קמא ומעשה רב ולא ניחא ליה לפרושי הכי דאם כן הוי מעשה לסתור כדכתיבנא. ומפני שראה הר"ן ז"ל הרבה פוסקים שפסקו שהכל אסור כחכמים ולא חששו למעשה כיון דהוו במשנה ולא בתלמוד וכן היה דעתו דחק עצמו לפרש דברי הריא"ף ז"ל שיהיו מוסכמים עמו להלכה. א"נ על לשון הגמרא מפרש ולא על דברי הריא"ף ז"ל. ודכוותה תמצא על שולחים אגרות ביד עכו"ם בפי' דבי דואר עיין עלה: