שו"ת רדב"ז/תרלה
שאלה קהל אחד מישראל שקבלו עליהם חכם אחד להיות חכם שלהם ומרביץ תורה ביניהם וחייבו עצמם שלא להחליפו בשום בעל תורה אחר אפילו שיהיה חכם כדניאל ושמנה אנשים מהקהל ההוא נשבעו לו על דעת רבים ועל דעת חכמים גדולים מישראל מפורסמים ופרטיים בכל מיני שבועות וחומרות שבתורה ובכל החיובים שבעולם ובכל מיני קשר אמיץ חוץ מנזירות שמשון בלבד שלא קבלו עליהם שלא ישמעו תורה אלא מפיו כל זמן שלא עקר דירתו מארץ ישראל וכתב עליהם שטר בכך וחתמו לו הם עצמם בשטר ההוא. וגם כן כמו י"ג אנשים אחרים מהקהל ההוא קצתם היו אז בכאן וקצתם לא היו וחתמו לו בשטר אבל לא נשבעו אלא על ידי פיתוי ודברי פיוס עד שחתמו להפקת רצונו בלי שום חיוב כלל. וכמו לג' אנשים אחרים מהקהל ההוא לא נשבעו ולא חתמו. והנה החכם ההוא זה לו ימים שהלך למדינת הים והניח את הקהל בלי תורה כי לסבת החומרות והחיובים ההם אין פוצה פה ומצפצף בדברי תורה בקהל ההוא. לכן יורנו רבינו וגבירנו אם יש התרה לאותן החומרות והחיובים או לא:
תשובה לפי דעתי שבועה זו לא חלה כלל ואפילו שאלה לחכם אינה צריכה לפי שנשבעו לבטל מצות תלמוד תורה וכי אם יבוא חכם כדניאל ללמדם תורה ומצות לא ישמעו לו. והא כתיב צדק צדק תרדוף וארז"ל הלך אחר ב"ד יפה וכתיב אוטם אזנו משמוע תורה וגו' ומצוה מן התורה לשמוע מן הגדול מה שלא שמע מהקטן דתלמוד תורה אין לו שיעור. והוי יודע שאפילו נשבע לבטל איסורין דרבנן איכא פלוגתא דרבוותא אם חלה או לא ודעת הריטב"א וקצת מפרשים דלא חלה כלל וכן דעתי נוטה דאי לא תימא הכי כל אחד ישבע לבטל איסורין דרבנן ולא ירצה לשאול על שבועתו ונמצא לאו דלא תסור מתבטל וכבר הוכחתי כן בראיות ברורות ואין כאן מקום להאריך בזה כי לפי דעתי נשבעו לבטל מצוה של תורה ולא חלה כלל. ועוד אם יחלה זה החכם אשר קבלו עליהם או ילך לו כמעשה שהיה לא נמצאו מתבטלים מת"ת לגמרי. והשם הטוב יכפר בעד הקהל כי שוגגים הם על פי החכם המשביע וכל חכם או מלמד המשביע שבועה כזו מכשיל את הרבים. ואפילו אם תרצה לומר דשבועה כזו חלה מתירין אותה על ידי פתח וחרטה דאנן סהדי שלא נשבעו על מנת שילך לו החכם למדינת הים ויהיו בטלים מתלמוד תורה. ואם מפני שהשבועה היתה על דעת רבים הא קי"ל דלדבר מצוה מתירין כי האי עובדא דמקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי דאהדריה רבא משום דלא אשכח דדייק כוותיה ואיכא מאן דמפרש דאהדריה בלא התרה מכל מקום רוב הפוסקים הסכימו דעל ידי התרה החזירו אף על גב דלא אתפרש בהדיא. ודע שאפי' למה שהחמיר ר"ת דאין מתירין לצורך מצוה אחרת אלא כי האי דמקרי דרדקי נידון דידן נמי להך דמיא שהם נשבעו שלא ישמעו תורה מחכם אחר וכיון שהלך לו מתירין להם שישמעו תורה מאחר וכתבתי זה להסמיך הוראה זו אפילו לדעת ר"ת אבל רוב הפוסקים לא הסכימו לחומרתו. ואם מפני שהשבועה היתה להנאת החכם ולתועלתו ואין מתירין אותה אלא מדעתו כאשר כתבו ז"ל כבר כתבו התוספות דלדבר מצוה מתירין אפילו שלא מדעתו. ועוד כתבו המפרשים והרשב"א ז"ל מכללם דלא אמרינן אין מתירין אלא מדעתו אלא היכא שעשה עמו טובה כעובדא דמשה עם יתרו וצדקיהו עם נבוכדנצר אבל היכא שלא עשה עמו טובה מתירין שלא מדעתו ובלבד שיודיעוהו מפני החשד כדאיתא בירושלמי ובנידון דידן לא עשה החכם עמהם שום טובה. ותו שהחכם בעצמו לא ניחא ליה שיהיו בטלים מתלמוד תורה בשבילו ואנן סהדי שיסכים בהתרה. ובהצטרפות הטעמים אשר כתבתי כ"ע מודו דמתירין שלא מדעתו ולפי שהדבר פשוט מאד בעיני לא ראיתי להאריך בראיות גם כי הספרים מצויים בכל מקום מצורף לחולשתי ודאגותי כי רבו אבל בדרך כלל אני אומר שכל המעכב בדבר זה מעכב את הרבים מלעשות מצוה: