שו"ת רדב"ז/תרלד
שאלת מסינים ילמדנו רבינו ראובן צוה מחמת מיתה שיתנו אחד מקרקעותיו לשמעון וזה טופס הצואה ליל יום רביעי כ"ח ימים לחדש כסליו משנת השט"ו ליצירה נכנסנו אנו חתומי מטה אצל כר' יעקב עטאן ומצאנוהו מוטל על ערש דוי וראינו שהיה מיושב בדעתו והשיב על הן הן ועל לאו לאו וצוה מחמת מיתה שהבתים שהנבון כה"ר יעקב עטאן יצ"ו הוא דר בתוכם היום הוא נותן אותם לו במתנה גמורה גלויה ומפורסמת עם כל תשמישיו ומוצאיו ומובאיו עוד צוה וכו' ומחמת חולי זה נפטר וחיי לכל ישראל שבק וחתימי עלה שני בעלי תורה. ועתה טוענים יורשי יעקב עטאן הנפטר שהם אחיותיו שהמתנה אינה מתנה לפי שאביו של הנפטר עשה כל הבתים ווקף עלא אל דוריאה בערכאותיהם ולית רשות לנפטר לתת דבר שאינו שלו הואיל ונפטר בלא זרע להם משפט הירושה אחריו וכבר הם זוכים אחריו בבתים. ילמדנו רבינו הדין עם מי אי הוי מתנה או לא:
תשובה אחרי עמדי על הסוגיא פרק המביא תניין ועל דברי המפרשים והפוסקים אני אומר שאין ממש בדברי המערערים על המתנה והמתנה קיימת ומעמידין הבית בחזקת כה"ר יעקב עטאן ולפי שהדור פרוץ מרובה על העומד לא הארכתי לכתוב הראיות ובדרך כלל אני אומר שאפילו לדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל וסברי דאפילו בכי האי אמרינן דינא דמלכותא דינא מודים בנדון דידן לפי שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהם אבל לענין דרכי ההקנאות לא עדיפי שטרות דידהו משטרות שלנו והכא במאי קנו הדוריאה להני בתי אי בקנין אין העכו"ם עושין קנין כלל ואי במסירת השטר הא ניחא אי הוה שטרי הקנאה כגון שדי נתונה דודאי קני לפום לישנא קמא דגמרא אבל שטר העומד לראיה כי הני שטרי דכתבי השתא או שטרות העולות בערכאותיהם אינם עומדים אלא לראיה ואין קונין בהם כלל אעפ"י שנמסרו ליד מקבל המתנה. ואם מפני שצוה באמירה לבד שיהיו הבתים ווקף עלא אל דרויאה אמירה לגבוה או לעניים אמרו דהוי כמסירה להדיוט אבל לא לעשירים וכל שכן לדעת הרשב"א ז"ל דסובר דאין העניים קונין אלא בדרכים שקונים כל העולם. ואם היה המצוה שכיב מרע דאמרינן דברי שכיב מרע כמסורין וככתובין דמו ויהיו הערכאות נאמנים לומר שכך צוה הנ"מ אם היה השופט הגדול שומע דברי השכיב מרע דלא מרע נפשיה כאשר כתב ריב"ש ז"ל סימן נ"א. אבל בנידון דידן אורחא דמילתא שבאים שני עדים מן אל מחכמה לשמוע דבריו והני מרעי נפשייהו ולא חיישין. ותו איכא טעמא אחרינא שאין דרכם לכתוב כי כתב אל וקפיאה שמקנה הבתים לאל דוריאה אלא כך דרכם לכתוב שידורו בבתים או ישכרו אותם לאחרים ויאכלו הפירות ולא יוכלו למכור אותם או ליתן במתנה והוי כאומר ידור פלוני בבית פלוני או יאכל פירות דקל פלוני דלא אמר כלום עד שיקנה לו הבית לדירה ואפילו היה בעדים שלנו ותו דלא הכשירו הראשונים אלא הנעשה בפני הנוטרין או בפני הערכי דלא מרע נפשיה כאשר כתבו הם ז"ל אבל איני רואה שימצא בהם בזמן הזה התנאים שהזכירו רז"ל. וכתבתי כל זה להפיס דעת החולקים אבל בלאו הכי כבר נהגו בכל זה המלכות לסמוך על פסקי הרמב"ם ז"ל שלא הכשיר אלא שטרי מקח וממכר ושטרי חוב והוא שיתן המעות בפניהם וכן הוא דעת רבותיו ודברי רבותיו דברי קבלה הם ועליהם אני סומך אפילו היה הדין במחלוקת אבל תרעא כיון דרווח רווח ולדעת הכל אני אומר שמתנה זו האחרונה קיימת. וכל שכן אם ירצו לדמות נידון דידן להאיך דנכסי לך ואחריך לפלוני דבכל גוונא בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם מכר או נתן הנכסים במתנה אין השני מוציא מיד הלקוחות וכל שכן אם היה שכיב מרע דאין לשני כלום כיון דראשון ראוי ליורשו כדאיתא פרק יש נוחלין וכתבה הרב פרק י"ב מהלכות זכייה ומתנה ושם תמצא הגהה קרוב לנ"ד עיין עלה: