שו"ת רדב"ז/תרכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על המקומות של בית הכנסת בזקן שהיה יושב בראש או לפני ההיכל ומת אם בנו יושב במקומו אעפ"י שאינו ראוי ונמצא יושב בין הזקנים או למעלה:

תשובה הרא"ש כתב בתשובה שיושב במקומו וז"ל אדם גדול שישב בראש והוליד בן פריץ יפנה את מקומו ויושיב גדול במקומו לא יעשה כן אלא בנחלתו ידבק ומקומו אל ינח וישכון וישב בראש אף על פי שאינו ממלא מקומו עכ"ל. אבל דע שאין הדברים אמורים אלא בבתי כנסיות שיש להם מקומות קבועים קנויים במעות מן הצבור אבל במקום שאין המקומות קנויים כגון ירושלם מושיבין זקן במקומו והוא יושב במקום הראוי לו אפילו החזיק אביו לישב במקום ההוא שלש שנים אין זו חזקה אפילו בא בטענה שהקהל מכרו זה המקום לאביו אין זו חזקה כיון שבית הכנסת הוא של רבים מאן ימחה דקדרא דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא ואם הבית הכנסת של יחיד תועיל חזקת שלש שנים עם טענה אבל אם אמר שלא אמר לי אדם דבר אין זו חזקה ומכל מקום אם הבן הגון אף על פי שאינו ממלא מקום אביו ממש יושב במקום אביו. ועוד אני אומר דאפילו במקום שמוכרים המקומות כתשובת הרא"ש אינו יושב למעלה מתלמידי חכמים שזה בכלל מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וא"ת הרי יש בה חסרון כיס ואמרינן מה הידור שאין בו חסרון כיס אף קימה שאין בה חסרון כיס ויש לומר דכופין אותו למכרו למי שראוי לו ואם לא מצא מי שיקנה מקומו מסתברא לי דמחוייבין הצבור לתת לו מה ששוה המקום כפי מה שישומו אותו ג' שמאים ומסתלק בעל כרחו שכל זה בכלל כבוד תורתנו הקדושה. וכמו שחייבין הצבור לפדות ת"ח יותר מכדי שוויו מפני כבוד התורה כך חייבין לפדות מקום כבודו ומה שכתבתי שאין חזקה למקומות הנ"מ במקומות שאין מוכרין המקומות אבל במקומות שרגילין למכור המקומות של בית הכנסת הרי הוא כשאר דיני החזקות: