שו"ת רדב"ז/תרכב
שאלת על מה שנהגו במצרים שלוקחין הסופרין על הכתובה לפעמים פרח זהב ויותר ועל כתיבת הגט י"ב מאידי אם יש בזה חשש מהא דתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלים והנוטל שכר להעיד עדותו בטלה אם יש בזה יותר משכר בטלה שהתירו או לא:
תשובה דע כי מנהג זה נשאר מזמן הנגידים שזה היה אחד מחוקי הנגידות שהיו נותנין לו הצבור לצורך פרנסתו שהוא יושב ובטל לדון דיניהם ולעמוד לפני המלך והשרים והיה מכה ומייסר וחובש בהורמנותא דמלכא כעין ריש גלותא והוא היה מצוה לסופר ולעדים לכתוב הכתובות והגטין ונותן להם שכר טרחם כפי שיראה לו ואף על פי שהיה יותר מכדי שכר בטלה אין לחוש כיון שהיו פנויים תמיד לזה וכיוצא בו ועל מנת כן קבלו אותם הצבור עליהם כההיא דנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך והשאר היה נוטל אותו הנגיד עם שאר חוקי המזונות ואין בזה שום חשש וכיוצא בזה ראיתי כתוב שעשו לרב רבינו יהוסף הלוי כשמנוהו לדיין בגדנאטה. ואחר שנתמנה על הצבור מי שלא היה רוצה ליהנות מחוקי הנגידות נשאר עדיין המנהג הראשון אבל לא כאשר היה בתחלה ואף על פי כן ראיתי שהיה יותר מכדי בטלה וסמכתי על שני טעמים כי כתיבת הכתובה והגט צריך אומנות והסופר נוטל חלק גדול והשאר לעדים והוא קרוב לשכר בטלה ותו דעל מנת כן קבלום עליהם הצבור כיון שהם פנויים תמיד ומוכנים לזה ואם לא יהיה על דרך זה אסור לקחת יותר מכדי שכר בטלה לא דיין ולא רב ולא עדים ואם עברו ולקחו אין דיניהם דין ולא עדותם עדות וז"ל רבינו עובדיה בפירוש המשניות שלו עלה דמתניתין פרק ד' דבכורות וברבנו אשכנז ראיתי שערוריה בדבר זה שלא יבוש הרב הנסמך ראש ישיבה ליטול עשרה זהובים כדי להיות חצי שעה על כתיבת ונתינת גט אחד והעדים החתומים על הגט שני זהובים או זהוב לכל הפחות לכל אחד ואין זה הרב בעיני אלא גזלן ואנס לפי שהוא יודע שאין נותנין בעירו גט שלא ברשות ונותן הגט בעל כרחו צריך לתת לו כל חפצו וחושש אני לגט שהוא פסול דהא תנן במתניתין הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה עכ"ל ומה נעמו דבריו: