שו"ת רדב"ז/תריט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שבא בהרשאה על שמעון ויש לראובן עצמו תביעה אחרת על שמעון [ונתחייב] שבועה על תביעתו ועל תביעת שליחותו וטוען ראובן ישבע לי שבועה אחת על תביעתי ושבועה אחרת על תביעת שליחותי מאי כיון שהוא בא מכח אחר שומעין לו כאלו תבעו המשלח עצמו או דילמא כיון דכתב ליה זיל דון לעצמך והנפק לגרמך הוי כאלו שתי התביעות הם שלו ואין משביעין אותו אלא שבועה אחת ומגלגל עליו:

תשובה דין זה כתב אותו הרב ז"ל פ"א הלכות טוען ונטען ואמרו שכן כתב רבינו האיי ז"ל בשטרי השבועות ולא נמצא מבואר בתלמוד הילכך מסתברא לי שהדין עם ראובן ומשביעין אותו שתי שבועות והבו דלא לוסיף עלה ואף על גב דכתב ליה זיל דון לעצמך וכו' היינו לענין שלא יוכל לומר לאו בעל דברים דידי את אבל מכל מקום לא שוייה אלא שליח ויכול המשלח להוציא ממנו הילכך הוי כאלו המשלח טען טענתו ונתחייב עליה שבועה דמשביעין אותו כאלו טענו עליו שני בני אדם ומכל מקום מלמדין את ראובן דלא נפקא ליה מידי כי חומר גלגול שבועה כשבועה וכיון שכן למה תרבה בשבועות ואם עכ"פ אמר אין אני רוצה לזוז מן הדין רואה אני שהדין עמו ומשביעין אותו שתי שבועות דאסקינן בפרק מרובה דשליח שוייה: