שו"ת רדב"ז/תרז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על שני עדים שחתמו שטר לראובן על שמעון ואחד מהם אמר שהעיד שקר לפי שהיה שיכור ועל ידי עדותו הפסיד שמעון ממון אם חייב העד לשלם אי חשבינן ליה כדינא דגרמי או גרמא בניזקין:

תשובה לא ביארת אם הפסיד שמעון בדייני ישראל או בערכאותיהם שאם היה ההפסד על ידי דייני ישראל לא ימנע אם היה בתורת דין או בתורת פשרה שאם היה בתורת דין ודאי לא פסקו על שמעון אלא שנתקיימה חתימתו בבית דין ושוב אינו יכול לומר שקר חתמתי דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם היו שני העדים אומרים שחתמו שקר וכתב ידם יוצא ממקום אחר הדבר ברור דמשלמין בין שניהם ההפסד דאין לך דינא דגרמי גדול מזה דמשעה שחתמו הפסידו את שמעון וזכה ראובן ואפילו שהם צועקים לאמר שקר חתמנו אין שומעין להם וגובה ראובן והם פורעין לשמעון מה שהפסידוהו. ואם העד השני עומד בעדותו חייב העד לפרוע כל ההפסד דמצי שמעון למימר על פי עד אחד לא היו מוציאין ממני ממון ואתה גרמת לי כל ההפסד ולא מצי למימר העד שקר הרי העד השני מחייב אותך שבועה ומי יימר דמשתבעת דמצי שמעון לומר הרי אני עומד ואשבע להכחיש את העד שלא נתחייבתי לראובן כלום. ואם הדיין לא פסק דין אלא בדרך פשרה ודאי לא עשה זה אלא לפי שלא מצא לקיים החתימות ופטור העד מלפרוע כלום דמצי למימר אני לא הפסדתיך כלום שהרי לא נתקיימה חתימתי ולא עשה פשרה מכח השטר דכולי עלמא ידעי דשטרא לאו כלום הוא אלא מכח הטענות פשר ביניהם ואפילו יאמר הדיין שמכח השטר עשה פשרה פטור העד דאין זה דינא דגרמי שהרי בשעה שחתם לא הפסידו כיון שאין כתב ידו יוצא ממקום אחר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם הפסיד שמעון ממון על ידי עכו"ם ראובן הוא שמסרו והפסידו על ידי שוחד שנתן והעד פטור שהרי אפילו קיום אין מועיל בדיניהם אם לא יבוא העד בעצמו ויעיד על הענין איך שיהיה שלא כדין עשו עמו ופטור העד. ואם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר וחייב הדיין את שמעון לפרוע ולא ציית דינא והוכרח ראובן להוליכו לערכאות חייב העד לשלם מה שהפסיד כיון שהיה חייב בדינינו משעה שחתם בו הפסידו ואם לא עמד ראובן לפני דייני ישראל והוליכו לפני הערכאות וחייבוהו מכח השטר נראה לי שהעד פטור מלשלם שהרי שלא כדיניהם דנו אותו אף על פי שהיה חייב בדיננו דמצי למימר תביא מעשה בית דין שחייבוך על פי עדותו ואשלם לך והוי יודע דאע"ג דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע וזה שהעיד עדות שקר אין להאמינו הנ"מ לענין עונש מלקות אבל לענין ממון הודאת בעל דין כמאה עדים וכיון שהודה שחתם שקר חייב לשלם מדינא דגרמי על הדרך שכתבתי למעלה. ולענין שטר מקויים שנמצא אחד מהדיינים קרוב או פסול חותך את האשרתא והשטר כשר ויתקיים על פי עדיו או עפ"י אחרים בפני ב"ד הכשרים וכן העלה הרא"ש בתשובה. ואם נמצא אחד מן העדים קרוב או פסול עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפילו הם מאה כלומר שלא עשו על פי אותה עדות אבל יכולין העדים הכשרים לבוא לפני ב"ד אם זוכרים העדות ואומרים לפני ב"ד כך וכך אירע מעשה בפנינו בזמן פלוני ויכתבו העדות וכל המעשה בלי תוספת וגרעון ומועיל מעשה ב"ד זה כמו השטר הראשון כך העלה הרא"ש אעפ"י שיש חולקין ואומרים שאין עושין כלל ע"פ אותה עדות דעתי נוטה לדעת הר"ש ז"ל שכן משמע לי דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות עדות שטר שהיו עדים מרובין ונמצא אחד מהם קרוב וכו' והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותם וכו' הא אם העדים קיימין שואלין אותם ויתקיים הדבר על פי הכשרים אם לא נתכוונו הפסולים להעיד ואפילו מן הספק השטר כשר וכ"ש בנ"ד אבל אם ישבו לחתום את השטר פסולין עם כשרים הרי נתכוונו להעיד כי חתימת השטר היא שעת המעשה ואם לא חתמו יחד אותם שלא חתמו עם הפסולין יכולין לבוא לפני ב"ד ויעידו ויכתבו לו מעשה ב"ד כדכתיבנא לעיל: