שו"ת רדב"ז/תקצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על ס"ת שנמצא ה"א אחרונה של שם רגלה השמאלית דבוק בגגה דבוק דק עד שלא היה נראה אלא ע"י עיון מה תקנה יש לו:

תשובה אם הדבוק עב שהיא כצורת חי"ת שהתינוק קורא אותה חי"ת לכולי עלמא נפסלה האות ואפי' לדעת האומרים שלא נפסלו הה"א והקו"ף אם נוגע הרגל בגג כאשר כתב ריב"ש בתשובה שיש מי שהורה כך וכן נראה ג"כ מתשובת הר"י קולון שלא נפסל האות בכך אין הדברים אמורים אלא בזמן שנדבק בעוקץ דק בגגה אבל אם נדבק בעוקץ עב שנראה כחי"ת כ"ע מודו שהוא פסולה ואנן לא קי"ל הכי אלא כדעת כל הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם שנפסל בדבוק כל שהוא ושאלה זו נשאלה בימי הנגוד ממדינת עדן שהיו כל הספרים שלהם כך וגם במצרים ראיתי ספרים קדמונים שההי"ן והקופי"ן היו דבוקין בגגיהן בעוקץ דק ונראה שסמכו להם עלה דהא דאמרינן אמר רב אשי חזינא להני ספרי דוקייני דתלי לכרעא דה"א ומדאמר ספרי דוקייני משמע דלא הוי לעכובא ונמנו על כל אותם הספרים ופסלום שכל דברי הפוסקים שפסקו הכי מההיא דהקומץ מאי טעמא תליא רגלה דה"א וכבר האריכו הראשונים בזה ולמדנו מדבריהם שהאות פסולה וכיון שהיא פסולה אין בה קדושת השם בין אם נפסלה מתחלת הכתיבה בין אם נפסלה אחר כך ולענין התיקון להפריד רגלה מהגג אי אפשר דהוי חק תוכות ופסול כאשר כתבו הראשונים ז"ל ויש מי שסובר שצריך למחוק כל האות ולחזור לכתבה כולה וכן נראה דעת הרא"ש אבל רוב הפוסקים הסכימו שמוחק כל הרגל עד שתשאר צורתה צורת דלי"ת וכן אם היא אות אחרת עד שתפסד צורתה ומשלים עליה האות וכן הסכימו באותו מנין ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דלא אמרוה אלא בשאר אותיות אבל באותיות השם כולי עלמא מודו שמוחק הרגל לבד שהרי שאר חלקי האות נתקדשו ואמאי ימחוק אותם כי הדבר ברור כי המוחק חלק משם הקדש אע"ג דלא מחק כולו עובר משום לא תעשון כן הילכך הרגל שנכתב בפיסול או שנדבק אח"כ ונפסל מוחק ומתקן ולא כל האות ואי הוה פשיטא לן שנכתב השם בכשרות ואח"כ נדבק טוב היה לגרור הדבוק ולסמוך על האומרים שלא נקרא זה חק תוכות ממה שנגרור כל רגל הה"א כדי שלא למחוק חלק מאות השם אבל כיון שהדבר ספק שמא בשעת הכתיבה נפסלה ולכ"ע לא סגי לגרור הדבוק דהוי חק תוכות וגם בדין בעצמו הוא במחלוקת התקנה הטובה היא לגרור כל רגל הה"א זהו דעתי אלא שראיתי לאחד מן האחרונים שמו הר"י אסכנדרני ז"ל שכתב וז"ל פשיטא כי מי שנתכוין לכתוב את השם ונדבקה לו רגל שמאלית של ה"א ראשונה של שם בן ד' בגגה בענין שניכר לכל שהיא חי"ת ודאי יכול הוא לגרור רגל החי"ת שנעשה בפיסול ואין זה עובר משום הא דתניא המוחק אות אחת מן השמות עובר בלא תעשה אמר ר' ישמעאל לכך נאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם אבל אם נשפכה דיו על השם שמותר למחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן ע"כ הרי נתבאר מברייתא זו שנעשית מתחלה בפיסול ולא זו בלבד אלא אפילו נדבק לו בכה"ג ה"א אחרונה שבשם ונעשית חי"ת עם היות שנתקדש השם בחציו הראשון שיכול לגררה ולתקנה ברם אכתי איכא למיבעי היכא דחד ה"א מאותיות השם לא תלי כרעה כדקא יאות כגון דדביק בגגה כחוט השערה וכ"ע קרו לה ה"א היכי ליעביד דאי גריר לההוא דבק הוה ליה חק תוכות ואי מנח ליה הכי הא אמרינן בהקומץ ומאי טעמא תליא כרעה דה"א והאריך להוכיח שהמוחק מהאות עד שמפסיד תמונתה שנקרא מוחק אות מהשם עוד כתב ולא דמי לטיפת דיו שנפל על השם או מקצתו דאמרינן לעיל שיכול למחוק ולתקן דהתם בטלה צורת האות וע"כ יכול לגוררה אבל הכא כל העולם קורין ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה וכו' וליכא למימר דכל מחיקה שהוא לתיקון שריא דהנותץ אבן מן המזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה וצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו המזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו יונים כדאיתא ביומא דהתם שאני דאי אפשר לנו בלא מזבח וגם א"א לבנות מזבח במקום אחר שמקום המזבח מכוון ביותר כדאיתא ביומא אבל הכא אפשר לגנוז היריעה וכן הורה הרמב"ם בתשובה על יריעה שנתקלקל בה השם שגונזין אותה יריעה או מחטב את השם כדאמר ר' יהודה מחטבו וכותב יהודה אחר עכ"ל. עוד העלה שמוטב לסלק היריעה מלקדור את ה' ובזה אני מודה. עוד יש ללמוד מדבריו שאם אין סופר לסלק היריעה או לקדור ואין להם ספר אחר שמותר לגרור ולתקן. ואני הכרתי את החכם הזה בצפת בהיותי בן י"ג שנה ובלי ספק היה חסיד גדול וירא שמים ובקי בתלמוד ובמדרשים אבל היו בדורו גדולים ממנו ולכן מלאני לבי להתיר ספיקו ולהורות שמותר לגרור רגל הה"א ולתקנו חדא שלא ראינו לאחד מן הראשונים נ"נ שחלק בזה ויפה עשו כיון שנפסל השם הרי הוא מחוק ועומד ומותר לתקנו דאין מוחק אחר מוחק וכי מפני שקורין אותה ה"א יהיה המוחק עובר וכי מפני טעותו של זה יהיה זה עובר. ותו כי לפי שטתו אפילו שתהיה דבוקה לגמרי קורין אותה ה"א כי צורת החי"ת משונה מצורת הה"א בגופה ממש בזולת דבקות הרגל גם לפי הענין קורין אותה ה"א וכי היכי שהוא מודה כשנדבקה לגמרי שיכול לתקן אף בזו יכול לתקן. ותו מההיא דנפלה טפת דיו ומי לא עסקינן שנפלה טיפת דיו דקה עד שחבר רגל הה"א עם גגה או אות עם חברתה והרי קורא שם קדוש אע"ג דלא נפסדה צורת האותיות אלא שנפסל השם מותר למחקו כדיהיב טעמא שלא היתה כוונתו אלא לתקן. ותו שהמחלוקת שנפל בה"א וקו"ף הוא בכי האי גוונא כגון שנדבקו בעוקץ דק וכן ראיתי ספרים במצרים דאלו נדבק בעוקץ עב ונעשית חי"ת לא עלה בדעת אדם להכשיר וכתב מהר"ר ישראל אם מותר לתקן ההי"ן שבשמות הקדש נראה דשרי מההיא הגהה דהלכות ת"ת פ"ו דאם נפל דיו מותר למחקו דאינו מתכוין רק לתקן אך לא ברירא לן דאפשר דהתם איירי דנטשטשה אות אבל כאן אינו מחוסר רק דקדוק אחד או נימא איפשר דהכא אין צריך למחוק רק הרגל שנכתב בטעות ובגוף האות שנכתב כדין אין צריך ליגע ואם בהרבה ההי"ן דשמות שהם נדבקין אין נראה טוב לתקן אותם עכ"ל. ומדכתב כן משמע דבשנים ושלשה מקומות טוב לתקן משום דתפס לו הצד השני עיקר אבל אם הדבוק בהרבה מקומות משמע שבתחלה לשם כך נכתב לפי סברת המכשירים ולפיכך אין למחקם וא"כ למדנו דמההיא דטפת דיו יש ראיה לנ"ד ומכ"ש הוא מפי הטעם השני אשר תפס עיקר. עוד ראיה ממה שכתב הרב פ"ק מהלכות בית הבחירה אבן שנפגמה או שנגע בה הברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן פסולה והשאר כשרות ע"כ והא הכא דפגומה כל דהו אינו ניכר לכל וכן אם נגעה בה ברזל אינו ניכר לכל שהוא פסולה ואפ"ה מותר לסתור אותו אבן מן הבנין ולתקנו וכ"ת דשאני מזבח דלא אפשר בלאו הכי אבל ס"ת אפשר לסלק היריעה כאשר כתב הוא ז"ל מ"מ כיון שהדבר מותר מצד הדין לפי שלא נשאר בו קדושה מה לי מזבח מה לי ס"ת. ומה שכתב שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו המזבח שבנה עזרא שטמאוהו יונים כדאיתא ביומא נראה שלא ראה הענין במקומו פרק ר' ישמעאל דאמרינן התם קרא אשכחו ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה מכיון שנכנסו עכו"ם להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפיק לחולין קנינהו בהפקרא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהו לעכו"ם נאסרו א"כ המזבח כבר יצא לחולין ופשיטא דמותר לנתצו שהרי לא נשאר קדושה ומה ענין זה לשם שעדיין נשאר בו קדושה לפי דעתו כיון שקורין אותה ה"א ואפשר לפרש כוונתו כי המזבח לא ניכר פסולו מצד עצמו ואפ"ה נתצוהו אך ה"א אעפ"י שלא יהיה ניכר פסולו מותר למחקו ותירץ דשאני התם דאי אפשר לנו בלא מזבח וכבר כתבתי לעיל כיון שהדבר מותר מן הדין אין לנו לחלק בין מזבח לס"ת. ומה שכתב שהורה הרמב"ם בתשובה אין משם ראיה כלל דרבינו איירי בקלקול שאי אפשר לתקנו כגון שנקבו האותיות ואין גויל מקיף אותם שהשם בקדושתו עומד כתוב כהוגן או כיוצא בזה מן הפיסולים שאינם בני תיקון וכן משמע מלשונו שכתב שנתקלקל בה השם וכו'. עוד נראה להביא ראיה מהא דאמרינן היה לו שם כתוב על בשרו ונזדמנה לו טבילה של מצוה יורד וטובל וחכמים אומרים כורך עליו גמי וכתב הרב ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום ע"כ והא הכא פסיק רישיה שאי אפשר לטבול שלא ימחוק השם או מקצתו ואפ"ה התירו משום טבילה בזמנה מצוה וטעמא משום דלא אסרו אלא דרך השחתה אבל שלא בדרך השחתה לא וזה הטובל אינו מכוין להשחית וכיון דאיכא צד מצוה שרי ואם כן נידון דידן דאית ביה תלת לטיבותא חדא דאין השם כתוב כתקנו ותו דמתכוין לתקן ותו דאיכא צד מצוה להגיה ספרים הילכך אפילו בידים מותר למחוק כדי לתקן וכן נראה מדאמר המאבד שם מן השמות משמע דרך איבוד הוא דאסור וכן כתב רבינו בהלכות יסודי התורה דרך השחתה כמה פעמים באותו פרק ומ"מ בעינן שיהיה התקון בשם עצמו כגון שכתבו בפסול או שנפסל אח"כ כנ"ד א"נ שכתבו ולא נתכוון לקדשו בכתיבתן כגון שנתכוון לכתוב יהודה וכתב שם בכה"ג אין בו קדושה ומותר אבל אם נתכוון לכתוב השם ונכתב בקדושת השם כתקנו אסור למוחקו אפילו שרוצה לכתוב במקומו תיבה אחרת לתקן הס"ת. כללא דמלתא איני רואה טעם מספיק לחלק בין נדבק בעוקץ דק ובין נדבק בעוקץ עב הילכך אם נתברר שהאות נכתבה כתקנה ואח"כ נפסלה כגון שנתפשט הדיו ונדבק א"נ כגון כשבא לעשות התג שעל גג הה"א נמשך למטה וחבר רגל הה"א עם גגה בזה רואה אני לסמוך על האומרים שמפריד הרגל מהגג כל שהוא ואין זה חק תוכות כיון שהאות נכתבה כתקנה בהכשר כאשר כתבו בעלי סברא זו וזה יותר טוב ממה שיגרור כל רגל הה"א שנכתב בהכשר אבל אם נכתבה האות בפיסול או שהדבר ספק יגרור כל רגל הה"א ויחזור ויכתבנו לשם קדושת השם דכיון דנמחק בטלה קדושתו ואין בזה משום לא תעשון כן חדא כיון שנפסל אין בו קדושה ומפני מראית העין לא תחול עליו קדושה מאי אית לך למימר מפני מראית העין לא יגרור הנ"מ אם היה מכוין לקלקל אבל כיון שהוא מתקן והרואה רואה שחוזר ומתקן תו ליכא למיחש למראית העין ותו דמצוה רבה איכא להגיה ס"ת ולא להשהותו בטעותו ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דהכי עדיף מלסלק היריעה ולגונזה עם האזכרות שבה וכ"ש דעדיף מלקדור את השם: