שו"ת רדב"ז/תקצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בדגים קטנים הנקראים אפסדיא ונתבשלו ואח"כ נודע שהיה בהם אחד או שנים טמאים ואחר הבישול אינם ניכרים מה דין הדגים והתבשיל והקדרה:

תשובה תחלה צריך שתדע שאין הדג טמא בטל בס' כשאר האיסורין אלא במאתים והכי איתא במסכת תרומות וכתבה הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות הילכך אם אין שם מאתים הרי נתן טעם בכל ונאסר הכל אפילו הקדרה ואם יש בו מאתים הרי אין כאן טעם לאסור ואין שאר הדגים אסורים אלא מפני שאין בריה בטלה ואינו מכיר את האיסור ולפיכך כל הדגים אסורים אבל התבשיל והקדרה מותרים שהרי אין בהם טעם האסור ואין צריך ליזהר שלא יהיו חתיכות דגים שנמוחו בתוך התבשיל אעפ"י שהדגים הקטנים נוחים להתבשל וקרוב הדבר שנמוחו בתוך התבשיל דמה נפשך שהרי כיון שנמוח שוב אינה בריה ובטלה. ומפני חששא זו צריך לבדוק האפסדיא קודם שיבשלנה לפי שמצוי להתערב בתוכה דגים טמאים לה וכל בריה שיש בה רוח חיים אינה בטלה אפילו קטנה כנמלה וכל בריה שאין בה רוח חיים בטלה אפילו גדולה כאבטיח אם לא תהיה מאותם הדברים שמנו חכמים דחשיבו ולא בטילי כגון אגוזי פרך ורמוני בדן וכו' [וכן חתיכה הראויה להתכבד] ונקראת חתיכה הראויה להתכבד בפני האורחים אפי' שהיא חיה אע"ג דאין דרך לתת בשר חי לפני האורחים ה"ק כל שאם תתבשל היא ראויה לתת לפני האורחין אינה בטלה וזו דעת רוב הפוסקים שאנו רגילין לסמוך עליהם: