שו"ת רדב"ז/תקצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על ראובן ושמעון שנתעצמו בדין במצרים ובאו לפני החכם וכתב ביניהם שטר שכל מי שיעבור על דברים ידועים נתחייב לחברו כך וכך ונתנו השטרות ביד שליש ועבר א' מהם וחברו תובע השטר מיד השליש:

תשובה נראה אם כתוב בתורת קנס שאם כתוב כן הא קי"ל אין גובין קנסות בבבל ואנן בתר בני בבל גרירינן ואם כתוב בו בתורת חוב גמור ובקנין הדבר ברור שאדם יכול לחייב עצמו בקנין במה שלא היה חייב בו לפיכך צריך לראות אם השטר הוא אסמכתא קי"ל דאסמכתא לא קניא ואין מחזיר לו את השטר ואם אינו אסמכתא כגון שקנו ממנו בב"ד חשוב או באחת מן הדרכים שמבטלין האסמכתא יחזיר לו את השטר שהרי נתחייב מן הדין ואם היה שטר שדוכין אפילו כתוב בתורת קנס א"נ דאית ביה אסמכתא מחזיר לו שטרו וגובה בו דדמי בושתו הוא נוטל וכן העלה הרא"ש בתשובה ואם חזר כל אחד מהם קודם שיגיע השטר ליד השליש יכול לחזור בו ואפילו קנו מידו דקנין דברים בעלמא וכיון שנתבטל השלישות גם עדים לא יכתבו את השטר שהרי ביטל השליחות והשלישות ועיין במה שכתב הרא"ש כלל ל"ד ומ"מ למאי דאתי עלה אם כתוב בו בתורת חוב ואין בו אסמכתא וניתן ביד השליש ונתברר שאחד מהם עבר על התנאים הנזכר בשטר ההוא יעשה השליש מה שהושלש בידו ויחזיר שני השטרות לאותו שלא עבר על התנאים הנזכר בשטר וגובה בו כי יכול האדם להתחייב במה שלא היה חייב בו ואם נתברר שעברו שניהם על מה שכתוב בשטר ההוא לא יחזור לא לזה ולא לזה וגם לא יניחם בידו שמא יבוא הדבר לידי תקלה אלא יקרעם או ישרפם ומסתברא לי שאם טען אחד שחברו הפסידו כך וכך ע"י עכו"ם ועבר על מה שכתוב בשטר ההוא ויש לו עדים על זה שכותבין לו העדים בעצמם החתומים על שטר הקנס שטר כשיעור מה שהעידו העדים שהפסידו אפי' שהיה בשטר קנס או אסמכתא במה שיש עדים שהפסידו לא שייך לא קנס ולא אסמכתא וגובה אותו מן הדין הילכך יכולין לכתוב לו שטר חוב כנגד הפסדו מתוך השטר הגדול אשר היה ביד השליש ומכל מקום צריכין לברר הדבר בתוך השטר כדי שלא יגבה שני פעמים אחת בעידי ההפסד ואחת בשטר: