שו"ת רדב"ז/תקצ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על ראובן שהוציא שטר על שמעון וחתום בו עד א' והעד השני צוה לחתום ושני עדים מעידים על זה שצוה לחתום והעד החתום בשטר לא נתקיים ואמרת שאחד מן החכמים חייב את שמעון על פי שטר זה:

תשובה כמה רב גובריה דאפיק ממונא בלא סהדי כי שטר זה אין בו עדות כלל כי אפי' אם היה מתקיים העד החתום אין כאן אלא עד אחד ואפ"ת דצוה לחתום הוי עדות העדים אשר מעידים עליו עדים מפי עד ואינו כלום דבשלמא אי הוה כתיב ביה במותב תלתא וכו' כד אתא פלוני ואמר כי חתימה זו הוא צוה לחתום אותה הא הוי קיום לעד זה אבל זה שאינו בלשון קיום אלא בלשון עדות הוי עד מפי עד ואינו כלום אלא ודאי אין לך אדם טועה בזה ושמא בדרך פשרה חייב את שמעון כפי מה שראה בטענותיהם ולא מכח השטר. ומ"מ אם יבואו שני העדים אשר העידו על אותו שצוה לחתום בפני ב"ד ויאמרו אנו מעידים שפלוני צוה לחתום חתימה זו נתקיים זה העד דהוי שפיר מפיהם ולא מפי כתבם ולא הוי עד מפי עד שהרי על החתימה הם מעידים אבל אם אמרו פלוני אמר לנו שהוא עד בדבר זה וצוה לחתום חתימה זו נ"ל שאין זה קיום שהרי על העד הם מעידים ולא על החתימה והוי עד מפי עד וכן אם אמרו פלוני אמר לנו שזו חתימתו והם אינם מכירים החתימה ולא ראו כשחתם אין זה קיום לפי שהם מעידים על עדות העד והוי עד מפי עד שהרי אינו מכיר החתימה אלא על פי אחר. וגדולה מזו אמרו שאם בא ראובן ואמר שמעון אמר לי שזו חתימתו שאין זה עדות תדע שהרי רבינו לא מנה אלא ה' דרכים בקיום השטר ואם איתא ששה הוו כגון שיעידו פלוני אמר לי שזו חתימתו ובכל החמשה דרכים אשר הזכיר רבינו בכולם הצריך שיכירו החתימה עצמה דוק ותשכח. שוב בא העד החתום על השטר ואמר שמעולם לא חתם על זה ואין כתב ידו יוצא ממקום אחר הילכך אין כאן אפילו עד אחד לשנאמר עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא חכמים הצריכו קיום וא"כ פשרה בטעות היתה שחשב שזה עדות עד אחד שנחקר בב"ד ומחייבו שבועה והא ודאי ליתא דשטרא חספא בעלמא ואם אמר שלא עשה הפשרה מכח העדים כלל אלא מכח טענותא מה שעשה עשוי: