שו"ת רדב"ז/תקפב
נשאלתי מאת דייני ק"ק רודוס יצ"ו על ענין המסירה אשר מסרו את כ"ר יהודה אפומדו יצ"ו עד שהכו אותו מכות רעות וקשות וכל מיני עינוי כאשר הוא מפורסם והוא עמד בנסיון ולא נתחלל ש"ש על ידו שישראל עושין כנבלה הזאת וקורא להם שם חדש מלבד הראשון אשר היינו לשמצה בו. ומתוך העדיות נתברר אצלי כי המוכסים מסרוהו וגם ר' משה פארין בכללם כאשר אני עתיד לבאר בע"ה כי על זה נשאלתי. והדבר ברור שהם ראויים לעונש גדול לא אוכל לשערו ומסופק אני אם יכופר העון הזה להם עד ימותון דנהי שיוכל למחול על צער גופו וממונו על חלול ה' מי ימחול ועל המסירה מי ימחול והרי היא מן החמורות וממיתין עליה והטעם כיון שנמסר ישראל בידם נמסר למיתה שנא' כתא מכמר ושוב אין מרחמין עליו הילכך איני רואה להם תקנה אלא בתשובה אחר שירצו את כר' יהודה הנזכר וימחול אבל קודם זה אפי' יבואו כל אילי נביות אין מתכפר להם ומעתה אבאר כי ר' משה פארין בכלל המעל כי העיד כ"ר אברהם מיר איך באותו לילה שתפסו את כ"ר יהודה הנזכר באו ר' משה פארין ור' ששון פורארה ור' אברהם ביטון אמרו לו מפני שאתה פרנס הקהל לא תטיל חרם על מסירה זו מפני שנרע לך שזאת המסירה יצאת ממנו אמנם אינו זוכר מי אמר הדברים משלשתם ע"כ. השיב ר' משה הנזכר אמנם אמת הוא כי חביריו המוכסים קראוהו ואמרו לו בא עמנו לדבר עם יהודי א' על עסק אחד וכאשר הגיעו לבית הפרנס הנזכר בא אחד מחביריו הנזכר ודבר אותם הדברים לר' אברהם הנזכר שלא בידיעתו ושלא ברצונו של ר' משה הנזכר ואחר שיצאו מבית הפרנס הנזכר גער בחבירו למה דבר אותן הדברים ע"כ תשובתו. ומכח עדות זה מתחייב ר' משה הנזכר כיון שהיו שלשתם ביחד וחבירו אמר בלשון רבים שזאת המסירה יצאת ממנו אם איתא שלא היה מדעתו היה לו לצוות לא יצאת ממני אלא ממך וכיון דשתק אודויי קא מודה כי ממנו יצא או שהיתה ידו במעל וליכא למימר דלא הקפיד דכיון דבפני הפרנס נאמרו הדברים ואליו באו שלא יטיל חרם היה לו להקפיד ואע"ג דאין כאן אלא עד אחד הרי הודה הוא שנאמרו הדברים אלא שלא אמרן הוא וכיון דשתק שליחותיה עביד האומרן ותשובה זו כתובה בכלל תשובות ר' משה הנזכר אשר הגיעו אלי. עוד מתחייב מתוך עדות עידי המודעא וז"ל בפנינו עדים חתומי מטה מסר ר' יהודה אפומדו מודעא וכו' על המוכסים שהם ר' משה עובדיה ור' משה פארין ור' אברהם ביטון ור' ששון פורארה ור' יעקב די נרבונה וכו' ואנו עדים חתומי מטה הכרנו באונסו של ר' יהודה הנזכר וידענו בבירור שמתחלה היו מאיימין עליו למוסרו עוד ביד האומות ולהעליל עליו עלילות ברשע והיה ספק בידם להזיקו כאשר עשו מקודם וכו' יהודה די בינ"ה עד אליעזר דישטלייא עד והרי זה מפורש מפי עדים אלו שר' משה היה גם הוא במעל. עוד מתחייב מתוך עדותו של ר' שמואל הלוי ומה שהשיב ר' משה כי אדרבה הוא אמר אותם הדברים וכן העיד ר' יעקב די נרבונה כדבריו הדבר ברור שיעקב נרבונה נוגע בדבר שהרי הוא בכלל המוכסים כאשר הוא מפורסם מתוך הכתבים ובלאו הכי פסול לעדות עד שיתברר שעשה תשובה ואחר אשר נתברר שכל המוכסים היתה ידם במעל הריני גוזר על כולם וגם ר' משה פארין בכללם שירצו את כ"ר יהודה הנזכר על המסירה וימחול על צער גופו ועל ממונו ואם לא יעשו כן מלבד שהם מנודים לשמים הריני מחרים אותם בשמתא דשמתיה ברק למרוז ולא ימנו לכל דבר שבקדושה עד שירצו את כ"ר יהודה בדבר שדרך בני גילו להתרצות ועכ"ז עדיין הם צריכין לתשובה כאשר כתבתי ולא יבטחו להם לאמר שר' יהודה הנזכר לא קיים שבועתו שאפי' לפי דבריהם לא בשביל כך הותר דמו למוסרו ביד אויבים דלא מרחמי והמרחם על כל בריותיו הוא ירחם עלינו ועליכם ויסיר מקרבנו את לב האבן ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו אמן. הנל"ד כתבתי: