שו"ת רדב"ז/תקפ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה מצפת להחכם כה"ר שמואל ן' וירגה יצ"ו וז"ל אור ישראל וקדושו נזר אלהיו על ראשו עיני כל ישראל עליו ואליו ישא את נפשו. ויחלו כמטר לו ופיהם פערו למלקושו. רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה הלא הוא החכם המופלא מורנו נר"ו אני במבוכה גדולה על ענין ספק ערלה בא"י שהוא אסור כדתנן במתני' ורוב פירות הארץ הזאת הם בספק זה ובפרט הענבים והיוצא מהן ואיני מוצא פוסק בזה ירחיב הדבר בענינים האלו ע"כ באתי לפני כ"ת לחלות יעמידני על נכון בדרוש הזה וירחיב בו הדבור לבארו בכל חלקיו כמנהגו הטוב ואל נא ישת עלי עון אשר מטריח לכ"ת כי תורה היא וללמוד אני צריך וכבר שמעתי על גדולים באו בארץ הזאת ולא רצו לאכול מפירותיה לסבת הספק הזה והאופן הזה קשה עלי עד מאד אם לסבת היותו קשה בעצמו כי מי יוכל לנהוגי בפרישות וכ"ש בתמידות גם כי רע עלי המעשה להיות נוהג פרישות בדבר שאין כל חכמי העיר נוהגין בו ודמי קצת ליוהרא ולכן יבא דבר כ"ת ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו וכו':

תשובה כי רצו עבדיך את אבניה וכ"ש פירותיה ויפה עושין חכמי א"י שלא נהגו חומרא כזו וכן עשיתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול את פירותיה וכן ראיתי זקני הדור ההוא זכר כולם לברכה נוהגים ולא היו נזהרים בזה עם רוב חסידותם ודקדוקם במצות ואפילו בהמתן של צדיקים וכו' ואותם שנהגו פרישות זה קרוב אצלי שחטאו על נפשם ק"ו מנזיר שלא ציער עצמו אלא מן היין לבד ומה יעשו ביין של מצוה. ותחלה אבאר מניין שערלה נוהגת במה שנטע העכו"ם דכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות דאין ערלה נוהגת במה שנטע העכו"ם וכן נראה ממה שכתב רבינו עובדיה ז"ל וז"ל והעכו"ם שנטע בשדה של ישראל ע"כ משמע שאם נטע העכו"ם בשלו אינו נוהג ערלה ובפסק חזר בו הרמב"ם ז"ל וכתב דנוהג ערלה בשל עכו"ם ויפה חזר בו דתניא עכו"ם שהביא פירות ואמר של ערלה הם וכו' משמע דערלה נוהג בשל עכו"ם ור"ת כתב כמה ראיות והכי איתא בירושלמי דערלה נוהגת בשל עכו"ם והכי דרשינן בספרי ונטעתם כל עץ מאכל ונטעתם פרט לשנטעו עכו"ם עד שלא באו לארץ יכול שאני מוציא אף מה שנטעו עכו"ם משבאו ישראל לארץ ת"ל כל עץ מכאן אמרו אעפ"י שלא כבשו ישראל חייב וליכא למימר דבעכו"ם הנוטע לישראל עסקינן דדומיא דמיעוטא דרישא מרבינן בסיפא וכי היכא דרישא איירי בשל עכו"ם סיפא נמי בשל עכו"ם. וכתבתי זה אעפ"י שהוא דבר פשוט כדי שלא יעלה על דעת לסמוך על מה שכתב הרב בפי' המשניות להתיר ספק ערלה בא"י כיון שהודאי הוא מחלוקת או לעשות אותו צניפין להוראה כי מה שכתב ז"ל בפי' המשניות לאו בר סמכא הוא כלל וספק ערלה בא"י אסור אפי' במה שנטע העכו"ם לעצמו. אבל ההוראה בנויה על הקדמות מוסכמות. ראשונה דאין מונין שנות ערלה משעה שעשתה פירות אלא משעת נטיעה. שנית דשתי שבתות ויום א' חשוב שנה למדנו משתי מקדמות אלו כי מעט מן המועט עושין פירות לב' שנים ושתי שבועות ולא מיבעיא לנוטע גרעין או יחור דפשיטא דאינו עושה כלל לכמה שנים אלא אפילו המבריך או המרכיב לא ימצא אלא מעט הקדמה ג' דאחזוקי איסורא מספיקא לא מחזיקינן וגרסינן בירושלמי איזהו ספק ערלה כרם של ערלה וענבים נמכרים חוצה לו בא"י אסור ובסוריא א"ר יודן אף זה ספיקו אסור בסוריא איזהו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר סמוך לו וענבים נמכרים חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר הרי לך לכל הני אמוראי דלא הוי ספק ערלה האסור בא"י אלא א"כ הוחזק האיסור. הקדמה ד' דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ומשום הכי איצטריכינן לאוקומי בענבים נמכרים חוצה לו אבל אם נמכרים ברחוק מקום אפילו היכא דאיתחזק איסורא כגון דידעינן בודאי שיש כרם של ערלה בהאי בקעה לא חיישינן לה אע"ג דקריבא טפי דרוב וקרוב הלך אחר הרוב למדנו מהקדמה זו אע"ג דנתחזקו כרמים של ערלה כיון שאין אדם לוקח מתוכם או מחוצה להם אע"ג דאיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו אפ"ה מותר. הקדמה ה' דלמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן למדנו מהקדמה זו שאם אין שם כרם ידוע שכלו ערלה לא חיישינן למיעוטא דנטיעות שעושים פירות לב' שנים ושתי שבתות כמיעוטא דמיעוטא הוו. הקדמה ו' דספק ספיקא אפילו בדאורייתא מותר. למדנו מהקדמה זו דאפילו יתברר שיש שם נטיעות של ערלה הענבים הבאים לפנינו הוו ספק ספיקא ספק מאותו כרם ספק מעלמא ואפילו תימא מאותו הכרם ספק מהנטיעות החדשות ספק מהזקנות. הקדמה ז' כל דפריש מרובא פריש למדנו מהקדמה זו דכיון שאינו לוקח ממקום קביעותו אע"ג דיש שם כרם ידוע של ערלה מותר והכי משמע מהירושלמי שכתבתי למעלה דלא נקרא ספק ערלה שאסור בא"י אלא היכא דאית ביה תרתי שהכרם כלו ערלה וענבים נמכרים חוצה לו וכן נראה מדברי רש"י ז"ל וממה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק עשירי אפי' ראה ענבים יוצאים מכרם ערלה וכו' משמע שהכרם כלו ערלה מדלא קאמר מכרם שיש בו ערלה וכן פי' הרשב"א והריטב"א ז"ל משמע דדכוותה נקרא ספק ערלה דאסור בא"י אבל לא היה הכרם כולו ערלה אלא שיש בו קצת נטיעות של ערלה אפילו שהיו הענבים נמכרים חוצה לו מותר דאין זה ספק משום דאזלינן בתר רובא ורובא זקנות נינהו ואין לנו להקל בזה לפי שהיא תלויה במחלוקת מפרשים ז"ל. נמצאת למד שאם הענבים נמכרים ברחוק מקום שנתחזק בו האיסור אפילו שנתחזק שם כרם שכולו ערלה מותר ואין בזה חולק כלל. חדא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ותו דאיכא ספק ספיקא ואם לא נתחזק אלא קצת נטיעות של ערלה איכא תרי ספיקי וכ"ש אם המקום אשר נמכרים שם הענבים יש כרמים של התר קרובים יותר מאותו כרם של איסור דאיכא רוב וקרוב וספק ספיקא וכל זה פשוט מאד ולפיכך אני אומר שלא נסתפקת בזה אלא במי שהולך לקחת הענבים מהכרם בעצמו או מחוצה לו ונתחזק שם איסור כגון דידעינן שיש ודאי נטיעות של ערלה בזה ודאי יש לחוש לדברי המחמירים ולפיכך אני אומר כי לאכול שם אשכול של ענבים אסור דאיכא למיחש שמא מן הערלה נלקט אבל לקחת מהם הרבה לעשות יין מסתברא לי שהוא מותר דהא ערלה עולה באחד ומאתים וכבר נתבטל האיסור ביד העכו"ם אבל ללקוט הישראל מן הערלה ולהוסיף עליה אסור דאין מבטלין איסורין לכתחילה. ומיהו אם יש בכרם ילדות הרבה עד שאינם עולים באחד ומאתים אסור לקחת מאותו הכרם או מחוצה לו. ואפילו אם תרצה להחמיר שלא לקחת מן הכרם או מחוצה לו מ"מ אין אתה צריך לנהוג פרישות שאתה יכול לקנות בתוך ביתך או בשוק:

כללא דמלתא היכא דלא איתחזק איסורא לא תיבעי לך והיכא דאתחזק איסורא לא תקנה מן הכרם שנתחזק בו האיסור אלא מהנמכר בשוק ואין כאן בית מיחוש ולא תהרהר אחר מנהגן של ישראל כי תורה היא. והנל"ד כתבתי: